עמר, יוסף בן אהרן הלוי*

חכם ומנקד התלמוד, צנעא - ירושלים, מאה כ'

מרי יוסף בן אהרן עמר נולד בצנעא בשנת תרע"א (1911). בילדותו למד אצל מלמדי תנוקות, מגיל י"ב שנים למד אצל גדולי הלמדנים וחכמי התלמוד בצנעא: מרי יחיא קאפח, מרי יחיא אביץ', מרי שלום קורח ומרי רצון-רצ'א צארום.

קודם להקמת המדינה בשנת תש"ד (1943) עלה לארץ עם משפחתו והתיישב בירושלים. התפרנס מהיותו סופר סת"ם ומכתיבה עד לפרישתו לגמלאות ממשרד הדתות.

לפרסום הגדול זכה בזכות מפעל חייו: @44ניקוד התלמוד הבבלי כמסורת יהודי תימן@55, מפעל שנמשך כעשרים ושש שנים. בשנים תשי"ט - תשל"ט עסק בכתיבה ובניקוד התלמוד, ובשנת תשמ"ו זכה והשלים את ההוצאה לאור של עשרים כרכי התלמוד.

הוא תיקן את נוסח התלמוד המודפס עפ"י מסורת תימן הנחשבת למדויקת ביותר, וכן ניקד, העיר בשולי הגליון על נוסח שונה או ניקוד שונה, והעיר על נוסחאות הרי"ף ורבינו חננאל כאשר הם מאירים את פסקי הרמב"ם. כאשר היו שתי מסורות קריאה שונות כתב בגוף הטכסט מסורת אחת, ובשולי הדף כתב את המסורת השנייה.

פרופ' שלמה מורג ז"ל, מגדולי חוקרי הלשון בימינו, שיבח את הניקוד של מרי יוסף עמר, וציין, כי הקפיד לנקד עפ"י מסורת הקריאה הארמי של התלמוד הבבלי, כשונה ממסורת הקריאה הארמית של הקריאה בתרגומים. הוא השכיל לשמר את מסורת תימן המדויקת בהבחנה שבין לשון תורה ולשון חכמים, כמאמר רבי יוחנן בתלמוד "לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן" (ע"ז נח, ב). דוגמאות למסורת תימן כפי שניקד: אין שוא נח וחטף פתח, פתח במקום סגול ועוד.

מפעל חייו זכה לפרסים רבים, לשבחים ולהערכה רבה, הן מצד חוקרי הלשון כמו פרופ' מורג, ד"ר יחיאל קארה ועוד, והן מצד גדולי הלמדנים כמו מרי יוסף קאפח. זכה בפרס ירושלים לספרות תורנית ע"ש הרב עוזיאל בשנת תשמ"ז, פרס הרב קוק מטעם עירית ת"א בשנת תשמ"ה ועוד.

נפטר בירושלים בכ"ו בכסלו תשמ"ט (1988).

בבי': הש"ס המנוקד תש"מ-תשמ"ו, עם הקדמות מרי קאפח, שלמה מורג, יחיאל קארה; רצהבי, תורתן, ע' קע"ג; בנו ר' משה; קטעי עתונות.