משתא, יוסף בן ישראל
ר' יוסף בן ישראל משתא הוא מגדולי המשוררים שהיו בתימן. נולד עפ"י הערכה באמצע המאה הט"ז, כנראה, בישוב אעדאן שבמחוז שרעב. זאת בהסתמך על העובדה, כי בנו, ר' ישראל בן יוסף, העתיק סידור בישוב זה בשנת שפ"ב (1622).
ייחוסו המלא: ר' יוסף בן ישראל בן יוסף בן משה בן סעדיה בן דוד בן אברהם בן מעודד.
הוא נחשב לראש חטיבת משוררי בני משתא, אשר עיצבו את שירת תימן כשירת קודש לאומית מיסטית. הוא המשורר הראשון הידוע לנן ממחוז שרעב, שהכילה חבורה של גדולי משוררים. הוא קדם למרי שלם שבזי. בנו של ר' יוסף בן ישראל - ר' ישראל בן יוסף - נפטר בזמנו של ר"ש שבזי, ורש"ש כותב עליו "ומצאתי שכתב הרב ר' ישראל ספרא בר' יוסף זלה"ה". ר"ש שבזי קונן בזמן מיתתו.
יצירותיו מקיפות קי"א שירים ופיוטים בערך, בעברית ובערבית, ורובם עדיין בכתבי יד. תוכן שיריו שירי דת וקודש ועוסקים: בגלות וגאולה, משיח ובניין בית המקדש, קבלה וסוד, ושירי לימוד ומוסר. שיריו מצטיינים ברגש נעלה, בסגנון שוטף ובעוז הביטוי. הוא אהב להעביר את מסריו באמצעות החידה, וכמה משיריו הם חידות הסובבות על עצמים, על שמו, על דברי תורה והלכה ואף על סיפורי עם. הוא פיתח את סוג השירים שפתיחתם "מי נשקני". שיריו הם שירי דת אליגוריים הרצופים בתחנונים והתרפקות מצד הכלה - כנסת ישראל, על בעלה החתן - הקב"ה. חן רב משוך על סגנונו הקל שאינו מסורבל במליצות.
נפטר, להערכתי, בשרעב במחצית הראשונה של המאה הי"ז.