משרקי, סעדיה בן יוסף

מרי סעדיה בן יוסף משרקי היה מחכמי הישיבה הכללית בצנעא במחצית השנייה של המאה הי"ט.

הוא חתום עם חכמי צנעא ונכבדי הקהילה על התקנה לצמצם בהוצאות בסעודות מצוות עקב המצב הכלכלי, בשנת תרל"ח (1878). הוא חתום על תשובה בשנת תרמ"ג (1883) עם חכמי הישיבה, בויכוח שהתעורר, האם ניתן לשנות את ייעוד כספי קופות הצדקה מעניי א"י לעניי תימן. ביום רביעי, כ"ג בתמוז תרמ"ד (1884) הוא חתום עם חכמי הישיבה, בה הם מחוים את דעתם על פסק של חברי בית הדין, בנושא פתיחת חלון מול שכנים. חתומים עמו: מרי שלום חבשוש, מרי שלום צאלח, מרי יחיא בן שלום בדיחי, מרי שלום שמן, מרי יחיא בן שלמה קאפח ומרי סעיד בן שלמה צאלח. בשנת תרמ"ו (1886) הוא חתום עם חכמי הישיבה על תקנה לשיפור המצב הרוחני בצנעא.

בפולמוס שהיה בצנעא לאחר פטירת מרי יחיא בדיחי ביו"ט של סוכות תרמ"ח (1887), האם מותר לומר מספדות ומעמד ומושב, ביו"ט של גלויות לחכם שנפטר, הוא תמך עקרונית שמותר, ושלל רק את דברי ההספד הנאמרים. הוא הצטרף לדעת מרי שלמה צאלח, ששימש ראב"ד לאחר פטירת מרי שלמה קארה בשנת תרמ"ט (1889) ואחרים, בניגוד לדעת מרי סעיד בן יוסף קאפח, ר' אברהם בדיחי - גזבר הקהילה ומרי יוסף בן שלום בדיחי - ראש הקהל, ומרי יחיא קאפח ששללו לחלוטין את המנהג.

ואולי הכוונה למרי סעדיה בן אברהם משרקי (ע"ע קודם). יתכן וגם אליו מפנה מרי דוד גמליאל את המשפט "למדתי מפי מהר"ר סעדיה משרקי", ויתכן והכוונה למרי סעדיה בן אברהם משרקי.

נפטר בצנעא לאחר שנת תרמ"ט (1889).