משרקי, יחיא בן מרי דוד

מרי יחיא בן מרי דוד משרקי נולד בצנעא בשנת תצ"ד (1734), בהיות אביו מרי דוד משרקי, מחבר שתילי זתים, בן ל"ח שנים. למד תורה אצל אביו ובהמשך אצל הרב הראשי מהרי"ץ.

לא ידוע ממה התפרנס, אך ידוע כי מצבו הכלכלי היה קשה ביותר, ולכן תיקנו חברי בית הדין בשנת תקמ"ג (1783), כי ישמש עוזר לר' שלום בן שלמה עוזירי בקבלת החלב והעורות מבית המטבחיים, והיה אחראי על חלוקתם לעניים כל חצי שנה. כמו כן ידוע, כי מהרי"ץ תרם את החלק המגיע לו מבית המטבחיים כרב ראשי למרי יחיא בקביעות כדי לסייע במצבו הכלכלי.

מצאתי מסמך בי"ד, ובו כתוב, כי מרי יחיא קנה ספר תורה בחודש ניסן תקנ"א (1791) מהגביר ר' יחיא בן אברהם טירי, ראש בית הכנסת טיירי בצנעא. הוא הקדיש את ס"ת לציבור. חתומים על המסמך הדיינים מרי יחיא צעדי ומרי שלמה בן ישועה. פרטים אלו מהמסמך מתפרסמים כאן לראשונה*.

בשנת תקמ"ה (1785) צורף לבי"ד בצנעא במינוי זמני, לאחר פטירת הדיין מרי שלום בן סעדיה הכהן. בשנת תקנ"ה (1795) מונה לדיין קבוע לאחר פטירת הדיין מרי שלמה בן ישועה, והרכב בי"ד היה קבוע: מהרי"ץ - ראב"ד, מרי יחיא צעדי ומרי יחיא משרקי. לאחר פטירת מהרי"ץ בשנת תקס"ה (1805) מונה מרי אברהם בן מהרי"ץ לראב"ד, ושימש בבי"ד זה עד לפטירתו.

סה"כ שימש דיין כ"ד שנים. את כל התשובות ופסקי דין של בית הדין כתב מהרי"ץ והאחרים הצטרפו אליו.

הוא כתב עשרים תשובות שהגיעו לידינו, המרוכזים בשו"ת רביד הזהב לאחר תשובות אביו מרי דוד. פסקי דין, שטרות וכתובות שהוא חתום עליהם הם מסוף המאה הי"ח ועד לפטירתו, ורובם המוחלט בחמש השנים האחרונות לחייו.

בקובץ המסמכים של משפחת טיירי בצנעא מצאתי מסמך נוסף על המסמך שקנה ס"ת כדלעיל, ובמסמך הוא חתום בנושא הקשור למשפחת טיירי בצנעא בשנת תקנ"ב (1792) עם הדיין מרי יחיא צעדי. בשנת תקנ"ד (1794) הוא חתום שלישי לאחר הדיין מרי שלמה בן ישועה גמליאל ומרי יחיא צעדי, בויכוח שפרץ בבית הכנסת מסורי בצנעא. בשנת תקס"ז (1807) הוא חתום על שטר חוב לבית כנסת בצנעא עם מרי חיים בן יוסף קורח, ובשנת תקס"ט (1809) הוא חתום על שטר מכר בקרית אלקאבל כדלקמן.

שיטתו בהלכה הייתה המשך שיטת אביו מרי דוד משרקי. הוא ביסס וחיזק את פסיקת ההלכה בתימן עפ"י השו"ע שהתחיל בה אביו, הראשון בתימן שקבע באופן רשמי, כי יש לפסוק הלכה עפ"י השו"ע. אביו והוא נחשבים למייסדי נוסח השאמי במרכז תימן.

באחת מתשובותיו הוא כותב:

"הא בדורות הללו דקמן ודורות שקדמונו כמה שני וכמה דרי הולכים בעקבות מרן ז"ל כאשר יאמר להם יוסף יעשו ואע"ג דאתריה דהרמב"ם הוא... כמו כן במקומותינו הולכים אחר פסקי מרן ומה לנו ולראשונים".

היצמדותו לשו"ע הייתה גדולה במיוחד, וחבירו, נגיד הקהילה, מרי אברהם אלשיך, מתארו במשפט "שהרי דרכו ככל הדינים לפסוק כהכרעת מרן ז"ל אפ' שיהיו כל חכמי ישראל חלוקים עליו".

בפסיקותיו הוא ממעט לצטט את הרמב"ם ואת מנהגי תימן הקדמונים. אם הייתה אחידות במנהג תימן הוא מכריע כמותם, אך אם המנהג לא היה אחיד הוא מכריע תמיד כשו"ע.

בתחום ההלכה והמנהגים הוא ואביו שימשו ברי הפלוגתא של מהרי"ץ, והם משמשים מייסדי קהילת השאמי, לעומת מהרי"ץ הנחשב למייסד מנהג הבלדי.

יחסו לקבלה היה כשל אביו, צמצום השפעת הקבלה והעיסוק בה. הוא דגל בריכוז המאמץ ללמוד שו"ע ופוסקים, והוא יוצא בחריפות נגד חבירו, הנגיד ר"א אלשיך, שעסק רבות בלימוד הקבלה. בתשובותיו הוא כותב:

"עדיין לא נטהרנו מהמחלוקת הקדומה שגרמו המקובלים הראשונים אשר היו בארצינו בענייני התפילה ורבתה השנאה ונתפרדו הלבבות... ואתה אדוני חכם כמלאך האלהים... ראוי לך האדון לאזור מתנך בזה הדור היתום ולהרביץ תורה ברבים בדיני איסור והיתר הנהוגים לדעת מה יעשה ישראל, ולא לאבד אותם העתים הקבועים ברמזים והגדות והלכתא למשיחא".

הוא יצא גם כנגד הנגיד בהקפדתו היתירה על קוצו של יו"ד בקריאה בס"ת. הוא הפריד בין יחסים אישיים לבין דעת תורה. הוא לא חשש להיכנס לויכוחים הלכתיים עקרוניים עם רבו וחבירו מהרי"ץ ועם חבירו הנגיד מרי אברהם אלשיך. כחצי מתשובותיו עוסקות בויכוחים שהיו לו עמם ועם מרי יוסף מסעוד שאין הוא מזכיר את שמו.

מרי יוסף מסעוד כתב פירוש לתורה, ובסופו האריך להתיר את איסור חדש בחו"ל. הוא שלח את הקונטרס לר"א אלשיך שענה לו בקצרה: "כל אלו הבנינים אשר בנית בנויים על קו תוהו ואבני בוהו, ואיני צריך להשיב עליהם ולהג הרבה יגיעת בשר ושלום".

לעומתו, מרי יחיא משרקי עונה לו בפירוט ובחריפות מרובה כגון "ובטפשותו של זה האיש מכביר מלין בלא דעת", "פטפוטי דברים יש כאן ע"פ דמיונותיו והבליו". מרי יחיא משרקי כעס במיוחד על מרי יוסף מסעוד בגלל שפגע בכבוד בית דין "מפני שהיה מקנתר וחולק על בי"ד בכל הצדדין ומוציא עליהן לעז בכל מקום", כדברי מרי שלום מנצורה.

בשנת מותו היה בקרית אלקאבל שליד צנעא, ושם הוא חתום על שטר מכר בנושא קרקע לשוכר בן אברהם צארם. הוא חתום עם ר' שלמה שלום צברי.

מרי יחיא משרקי נפטר בצנעא בשנת תקס"ט (1809).