All

ר' סעדיה בן יוסף ערוסי נולד בצנעא בשנת תקצ"א (1831), ולפי דיעה אחרת בשנת תקצ"ט (1839). התפרנס ממקצועו ברקמה ושזירת חגורות למשפחת המלוכה ולנכבדי הבירה המוסלמים. הוא היה בן חבורתם של חכמי צנעא ומשכיליה, כמו החכם באשי מרי יחיא קאפח ומרי חיים בן יחיא חבשוש.

בשנת תרכ"ה (1865) העתיק את ספר התכונה בערבית ועברית שחברו מרי יחיא קאפח ומרי יחיא אביץ. הוא היה בקי בחכמת האסטרונומיה והאסטרולוגיה.

מרי סעדיה בן משה עריק היה דיין בחבאן במזרח הרחוק של תימן, בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ.

הוא חתום על מכתב ששלחו חברי בית דין חבאן למושל המוסלמי בשנת תש"ד (1944), עקב גזירות קשות שהטיל עליהם המושל, ולא עוד אלא לאחר שפנו לשלטון הבריטי, אילץ המושל המוסלמי את היהודים להכחיש את טענותיהם. הוא חתום על מכתב ההכחשה של טענותיהם. חברי בית הדין החתומים עמו: מרי סעדיה בן משה עריק, מרי שלום בן יוסף שלום בן מוסא ומרי אברהם בן יוסף.

ר' צאלח ערקובי היה חבר במועצת מחנה גאולה שליד עדן בשנים הסמוכות לעלייה הגדולה לארץ. יתכן ושם משפחתו עורקבי, ושובש ע"י פקידי מחנה העולים. לא ידוע מתי בדיוק נולד והיכן, וכן לא ידוע איזו קהילה ייצג במחנה. היו י"ז חברים במועצת חכמי המחנה, ועפ"י חשיבותם ופעילותם הוא דורג עשירי ברשימה. ראשי המחנה היו מרי נסים טיירי, וגדול המקובלים בדור העלייה מדרום תימן מרי חיים סנואני.

ר' אברהם בן שלום ערשי העתיק את ספר ההפטריות בישוב כומעה שבמחוז בני עואץ' בשנת תרכ"ב (1862). בכה"י קנ"ה דפים, הכוללים את ההפטריות לכל השנה עם תרגום ארמי אחרי כל פסוק, ובסופו ברכות ההפטרה בכתיבה שונה. נכתב במימון ר' דוד בן דוד.

בקולופון כתוב:

"ספרא חלשא... אברהם בן שלום ערשי... ונכתבה על שם... דאוד בן דאוד... ונכתבה במאתא אלכומעה... ונשלמה ביו' שני כ' לחדש אייר שנת בקע"ג לשטרות (תרכ"ב - 1862)".