All

בני חגאג

באזור היה כפר בשם מגרבה, בו חיו יהודים.

כאמור בערך הקודם, יתכן כי כתבי היד אשר הועתקו במאות י"ז וי"ח בישוב בני חגאג מיוחסים לנפת חימה ולא לאזור קפלה שמצפון לצנעא. ע"ע ערך קודם.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שלוש עשרה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מוזכר הכפר בני חגאג לפני הישוב נאבאת ואחרי הישוב יאפיד, שני ישובים בנפת חימה, משמע, שאף כפר זה נמצא בנפת חימה.

בנֵי חַכֵם (חאכם)

בתחילת המאה העשרים השתתפו יהודי הכפר בני חכם בתרומה לקהילה התימנית בירושלים. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מוזכר הכפר בחלק של המאזן הכספי אך לא ברשימת התורמים, ולכן לא ידוע לי שמותיהם.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש עד שש משפחות יהודיות: צברי וקייסי.

בנֵי חֻכַם

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר.

לא ידוע מיקום הכפר, גודל הקהילה ושם המשפחות. ברשימות הישובים היהודיים של גויטין רשומים שני ישובים עם כתיב זהה: חכם (חיריק ופתח) וחכאם (שורוק ופתח).

בנֵי חַמַאַד

אזור בני חמאד היה על ציר בני עבאס-בני חמאד- סנואן-מכ'לף ושרעב.

תושבי הכפר כונו חמאדי, וברבים חמאידה. באזור חי סמוך לעלייה שיך אוהד יהודים, ובספר על יהודי חוגריה מתוארים מעשי חסד אשר עשה ליהודים, כפי שעשה לסעיד חסן שחארי.

בני חנצ'ל

שם בית הכנסת או ישוב בשם בני חנצ'ל ידוע לי משלושה כתבי יד מן המאה הט"ו. רוב מוחלט של כתבי היד העתיקים מהמאה הט"ו, אשר נותרו בידינו, הם ברובם מצנעא וממרכז תימן, וקיימת הסתברות גדולה שאף כתבי יד אלו מקורם במרכז תימן. מאידך גיסא, ידוע חכם משרעב, שבדרום תימן, בשם מרי יפת בן דוד חנדלי, כנראה, על שם הישוב. יתכן, כי מוצא משפחתו לא משרעב.

המסמכים עוסקים במכירת כתב יד של חמשה חומשי תורה ונביאים ראשונים. להלן תיאור המסמכים:

בנֵי חַרְב

שם הכפר ידוע לי מספרו של מרי שלום בן זכריה תנעמי, אשר חיבר את הספר מעין גנים בשנת של"ה-1575. הספר עוסק במדרשים לתורה ולהפטריות. בכתב היד ר"נ דפים, והוא חסר בתחילתו ובסופו. בקולופון כתוב, כי בשנה זו היה רעב כבד כתוצאה מהבצורת, ומתו אנשים רבים.

בקולופון כתוב:

בנֵי חֻשַיש

בנפת בני חשיש היו הישובים הבאים: אחזוק, ביר דרב, בית ג'ארצי, בית עראק, גוב, ג'נח, היזם, ואדי סיר, כ'רבת סעואן, סורב, צובאחה, צ'וראב, קרית צפא, רגאם, רדם, שבעאן, שרפה, ועוד.

בנֵי טַיְבַה

חלק מיהודי המקום מקורם מכפר בשאר. הכפר שכן על פלגי מים, ולא ידוע על בצורות או רעב שהיו במקום. אחד מיהודי המקום בתחילת המאה העשרים הוא ר' שלום בן זכריה מחפוד, אשר עלה לארץ בשנת תרצ"ט- 1939.

בני טיבה

בכרטסת הישובים של גויטין רשומים שני ישובים בשם בני טיבה, האחד במחוז ד'מאר והשני באנס. כיון שאנס הוא נפה במחוז ד'מאר, מסתבר, כי מדובר בישוב אחד.

בנֵי יוסֵף

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

ברשימות העולים של מחנה העולים גאולה, שליד עדן, כתוב, כי עלו לארץ ששה יהודים: אלמנה אחת, שלושה נשואים, רווק אחד, זכר אחד וחמש נקבות. גיל העולים: ילד אחד, נער אחד, שלושה מעל עשרים שנה ואחד מעל גיל ארבעים שנה. שם המשפחות: יחיא, סאלם ושוכר. שם המשפחה הקודם של האשה: מוסא.

יתכן ומדובר בישוב הנמצא בנפת חוגריה, עיין ערך הבא.

Pages

Subscribe to All