All

הכפר נוסד בתחילת המאה העשרים על ידי יהודים במסגרת אלמעזבה, דהיינו, צורפי כסף יהודיים, אשר נהגו לעזוב את בתיהם לחדשים ושנים, כדי להתפרנס אצל המוסלמים. כיון שהמרחקים היו גדולים, נהגו היהודים להקים סוכות מגורים ואוהלים בסמוך לבתי המוסלמים, והיו חוזרים לנשותיהם וילדיהם בחגים מרכזיים בתשרי ובניסן. לעיתים, סוכות אוהלים אלו הפכו לישוב קבע. כזה היה כפר אצווירא.

בעשרות השנים שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שש משפחות יהודיות: טיבי, יצחק, שוכר אבראהים גרנעי, שוכר סאלם, ממייסדי הכפר ואביו של סאלם יעיש, אשר חי בשכונת ותיקים בנתניה. בימים נוראים חלק התפללו בחרף אלהיגה וחלק באלגוירה.

שם הישוב ידוע לי מגט אשר נכתב בכפר בשנת אתתקמ"ד-שצ"ג-1633. שם הבעל מעוצ'ה בן סאלם, והאשה היא לולוה בת יעקב. לא נמצאו בגט חתימות עדים, ויתכן, כי הגט שמש טיוטה, או שהוכן לגט אך בפועל לא נעשו בו שמוש.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום עשר משפחות: חנינה, מורי, ד'מארי, יוסף ועוד.

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שלוש משפחות יהודיות בערך. שם הכפר ידוע לי ממסעותיו של ר' יחיא צברי במאה הי"ט-כ', והוא מזכיר בין תושבי המקום את יחיא קאפח ואחיו סעדיה, יחיא נחום, וכן יוסף קרואני, אשר היה יתום וחי עם אמו ואחותו.