All

העיירה מביאן נמצאת במרחק של שש ק"מ בערך מדרום לגבל עמר, בקרבת העיר חגה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חי במקום יהודי אחד, ממשפחת דחוח הלוי.

מאריב הוא אזור ועיר במזרח הרחוק של תימן, במקביל וממזרח לצנעא

המשכיל ר' חיים חבשוש נלווה אל יוסף הלוי בשנת תר"ל-1870 לסיור באזור זה, לצורך העתקת כתובות עתיקות היו אגדות, כי באזור חיים יהודים מבני עשרת השבטים המכונים "בני דן", וכי הם מושלים על הגויים באזור זה היה מקום שנקרא צ'אפר, משם הביאו את המלח לצנעא ולישובים נוספים המלח כונה "מלח מאריבי", על שם המקום במאריב היה גם מסגד שנקרא מסגד שלמה בן דוד

בשנה זו לא חיו יהודים באזור, אך שנתיים או שלוש שנים קודם לכן חי במקום יהודי מצנעא, בשם שלום שרעבי ואף הוא עזב את המקום מחמת הרעב

סמוך לעלייה לארץ לא חיו יהודים בכפר

שם הכפר ידוע לי מהספר שערי רחמים ונחל הבשור, אשר חיבר מרי שלום בן מעודד בשארי, כנראה, בסוף המאה הי"ח או תחילת המאה הי"ט. הוא העתיק גם סידור בשנת תק"פ-1820.

רוב משפחות בשארי חיו בצנעא ובמחוז ד'מאר שמדרום לצנעא, ועל כן קיימת הסתברות כי הכפר מאידה נמצא אף הוא באזור צנעא וד'מאר.

החיבור לא פורסם עדיין, ועוסק בהלכות שחיטה וטרפיות.

להלן קטע מהקדמתו לחיבור:

בכפר היתה קהילה יהודית עתיקה.

נותרה בידינו כתובה אשר נכתבה בכפר בשנת בפ"ב- תקל"א-1771, בנשואי יוסף נגאר וסעידה סאהי. חתומים על הכתובה מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' משה בן ר' סעדיה ור' סעדיה בן שלום.

בתחילת המאה העשרים חי בכפר יהודי אחד עם בני משפחתו, כנראה. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורט שם התורם: יחיא חלא, אשר תרם ריאל. כיון שסמוך לעלייה הגדולה מנתה הקהילה עשרים וחמש משפחות בערך, לא מובן לי למה נרשם תורם אחד בלבד. אולי הרשימה חסרה. בקהילה היה בית כנסת אחד גדול.