All

מוֹכַ'א (מוח'א או מוקא)

עד המאה הט"ו היתה מוכ'א עיירת דייגים, ואין בידינו ידיעות ודאיות לגבי חיי יהודים במקום.

העיר התפתחה מאוד בראשית המאה הט"ז בעקבות הכיבוש העותו'מאני, והתפשטות גידול שיח הקפה, אשר הובא מאתיופיה. שיחי הקפה נטעו ברמה המערבית של תימן, ומוכ'א שמשה נמל יצוא של הקפה לאירופה. סוחרים יהודיים עברו מעדן למוכ'א במאה הט"ו והט"ז, והעיר הגיעה לשיא חשיבותה במחצית השנייה של המאה הי"ז ובמאה הי"ח, זאת במקביל לירידת החשיבות של עיר הנמל עדן. היו בה קהילת סוחרים יהודים חשובה, וכן סוחרים מארצות שונות.

מַוְזַע

שם המקום מוזע התפרסם מאוד בגלל גזירת "גלות מוזע", אשר אירעה בשנת תל"ט-ת"מ (1679). את היהודים הגלו ממרכז תימן ואף מצפון תימן, מהלך עשרות ימי הליכה. עקב התנאים הקשים ביותר מתו רוב היהודים הגולים, מעוטם שרדו, חלקם חזר למקומם וחלקם התפזרו ברחבי תימן.*

גזירה זו היא הקשה ביותר אשר אירעה ליהודי תימן. לא ידוע לי על ישוב קבע במקום.

מוויל

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

ידוע, כי היתה בכפר משפחה גדולה בשם "כיאהניה", כוהנים, אשר היה להם בית כנסת. בגדס הסמוכה לא היו כהנים ולווים, ובתקופה מסוימת בסוף המאה הי"ט מנהיג יהודי גדס היה ר' יוסף כהן, כנראה, שעבר להתגורר בגדס מכפר מוויל. מ"מ, אם היה בכפר בית כנסת, משמע, שהיה בכפר מניין מתפללים לפחות.

מוֹהַצֵר - מהאד'ר - מהאצר

נראה, כי השם המדויק של הישוב הוא: מהאצר.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שמונה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יוסף מחדון ובנו ריאל, וואחד סאלם ריאל, סעיד נהמי שלוש ריאל, סאלם נהמי ריאל ורבע, מוסא קהא ריאל ורבע, סלימאן בן סאלם קהא, אחיו מוסא ויחיא קהא.

מוּדְרִי

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש או שש משפחות יהודיות, ממשפחת יחיא.

מודע

הכפר מודע שבמחוז תעיז ידוע מאחד מחיבוריו של מרי שלם שבזי, המשורר הלאומי. מרי שלם חי במספר ישובים: נגד אלוליד, שבז, אעדאן, ועוד.

הוא העתיק את התורה בשנת תל"ח-1678. בכתב היד שנ"ב דפים, עם ניקוד, טעמים ומסורה גדולה וקטנה. בשולי הדפים פירושים ממפרשים שונים, כמו: טור, ראב"ד, אר"י, שפתי כהן, ר' יעקוב לומברוזו.

בקולופון כתוב:

נשלם... התאג' ביום חמישי חודש מנחם שנת ואני כזית רענן הכותב... סאלם בן יוסף משתא תנצב"ה בעיר מודע.

מוּדִיֵה

זמן הישוב היהודי באזור מוערך בכמאה וחמישים שנה לפני העלייה הגדולה לארץ, דהיינו, בתחילת המאה הי"ט. מקור יהודי האזור בחבאן ובביצ'א. אזור זה היה בשטח החסות הבריטית, והיה נתון לשיקול דעתו של השליט האזורי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש עד שש משפחות יהודיות: זכריה, מרחום וסעיד. יהודי הנפות חבאן, לוודר וביצ'א התפרנסו מצורפות, ולחלקם היו כוורות דבש. בתי היהודים היו כבתי המוסלמים, והתגוררו בלב המוסלמים, ולא בשכונה נפרדת.

מוּדַח

אזור מודח נמצא כחצי יום הליכה מדרום מזרח לתעיז.

באזור היו עיירות חרבות, שעפ"י המסורת הן מתקופת שלמה המלך, כמו: לול אדימיה. האזור היה מקום שומם, ולא התפתח במקום גרעין התיישבות יהודי. במקום נקבר מרי שמעון שבזי, בנו של המשורר הלאומי מרי שלם שבזי. מרי שמעון היה דיין וראב"ד, ויהודים רבים היו עולים לקברו. עפ"י המסורת, ערביי המקום נהגו להדליק נרות על קברו, אך היהודים מנעו זאת מהם, על ידי הגשת תביעה אצל השיך האזורי.

Pages

Subscribe to All