All

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ 7 יהודים: 5 זכרים, 3 נקבות, 4 נשואים, אלמנה אחת ושני יתומים. אחד נפטר במחנה, ועל כן עלו לארץ 7 יהודים. גיל העולים: 4 נערים, אחד מעל שלושים, שניים מעל ארבעים, ואחד מעל חמישים שנה. אחד התפרנס מחקלאות ואחת מקדרות.

שם המשפחות: דוד, הארון, סאלם, עודי, שמחי, ושם הקודם של האשה: יחיא.

הכפר מורח הוא אחד הכפרים בנפת כ'ובאן, והכפרים הנוספים: ג'וראן, צרם, צובאר ורצמה. ביום שישי י' באייר תש"ח-1948 מאשרים חברי בית דין כ'ובאן, אשר שכן בכפר אג'וראן, כי הם קיבלו סכום של ל"ב ריאל מהתאחדות התימנים בישראל, באמצעות חכמי צנעא, סיוע לעניי אזור כ'ובאן. חתום מרי משה בן יוסף יתים.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע משפחות בערך, משפחת לוי ועוד.

היו חילוקי דיעות בשאלה, האם הכפר היה שייך לנפת חוגריה או לאזור גבל צבר. את תשלום המס היו משלמים בתעיז ולא בעיר תרבה שבחוגריה, אך מנהגי המקום, הליכותיהם ולשונם קרובים היו יותר לאנשי חוגריה. נעימותיהם היו שונות מחוגריה.

בשנת תרצ"ו-1936 הסמיך רב הקהילה וראב"ד מרי חסן בן יעקוב את מרי סעדיה חוזה לרבנות. מספר שנים לפני העלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שני מניינים, אך סמוך ממש לעלייה עזבו יהודים את הכפר, ונותרו בכפר מניין בצמצום. שם משפחות: טביב, יעקוב, חסן, קאתר, עודני, ועוד. חלק התפרנסו מחקלאות וחלק היו צורפים.

שם הישוב ידוע לי מספרו של ר' יחיא צברי, אשר סייר ברחבי תימן בתחילת המאה העשרים. הישוב מוזכר בהקשר לישוב מגרבת חמאמה, הסמוך למנאכ'ה בהרי חראז. הוא יצא מרצאבה, דרך בקלאן לישוב מוקע.

לא ידוע אם היה במקום ישוב קבע של יהודים. מ"מ, סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים במקום.