All

מַטוּמַה

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי סעיד בן סאלם שלוש ריאל, דאוד עמר ב' או ו' ריאל, הארון דוכמה ריאל, יחיא ימני, יחיא בן סאלם, נחמיה בן יוסף, והנשים: צ'ביה בת עמר שש ריאל, סעדה בת דאוד ריאל, סעדה בת הארון ריאל ומרים בת יוסף שתי ריאל.

רב הקהילה בתקופה זו: מרי סעיד בן שלום.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע משפחות יהודיות בערך, כנראה. שם המשפחות: דוכמה, ימני, ועוד.

מְטַאר

הכפר נמצא מצפון לנפת מכ'אדר שבמחוז אב, ומדרום לריימה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

יתכן ומדובר לכפר מטאר, המוזכר בערך קודם.

מְטַאר

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר בני משפחה אחת בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורט שם התורם: אברהם סעיד, אשר תרם כנראה ריאל.

מַחְתַוִיָיה

הכפר היה בין ברט לחידאן, וישובים נוספים באזור זה היו: מודאן, אשרג' ומחוית. בכל האזור התגוררו ארבעים ושבע משפחות יהודיות, סמוך לעלייה הגדולה לארץ.

בשנת תר"ל-1870 סייר באזור המשכיל ר' חיים חבשוש לצורך העתקת כתובות עתיקות, ובספרו הוא כתב, כי פגש במקום את דאוד גמיל, כבן שישים שנה, אשר כיבד אותו מאוד ואירח אותו בהדרת פנים ובנדיבות גדולה. היו לו שתיים או שלוש נשים, אך את מפתחות העסק ואת האחריות הותיר בידי אמו, כבת שבעים שנה.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבע עשרה משפחות בערך.

מַחְרַת

חלק מהכפר הגדול מחרת היה מיושב בצאצאי מומרים, סמוך לעלייה הגדולה לארץ. הם התגוררו בשכונה נפרדת, אשר כונתה "קרית אהל סלימאן".

מַחְפַד

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר חמש עשרה משפחות בערך: חובגה, מדאר, מצ'מון, אחרק, ועוד. היהודים חיו בשכונה נפרדת מהמוסלמים, ושכונת היהודים כונתה: קרית קובע.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 6 יהודים: 4 זכרים, 2 נקבות, 2 נשואים ואלמנה אחת. גיל העולים: ילד אחד, שני נערים, אחד מעל שלושים שנה, אחד מעל ארבעים ואחד מעל שישים שנה. יהודי אחד עסק באריגה ואשה אחת ברפתנות.

שם המשפחות: מליחי, נגאר, ושם המשפחה הקודם של האשה: בשארי.

מַחְפַד

מול כפר חופאש היה בעבר ישוב יהודי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, אלא מוסלמים, ואף הם אמרו, כי בעבר גרו בכפר יהודים. על פתחי הבתים נותרו סימנים של המזוזות.

לא ידוע מתי ועל איזה רקע עזבו היהודים את הכפר.

מחנית

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע מיקום הכפר.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה שני יהודים: אשה נשואה כבת שלושים עד ארבעים שנה, ונער יתום ממשפחת קרואני. שם המשפחה הקודם של האשה: ירימי. שמות המשפחה קרואני וירימי היו נפוצים מאוד במרכז תימן, ולכן קיימת סבירות כי כפר מחנית היה במרכז תימן.

יתכן ונפלה טעות סופר, ומדובר בישוב מחוית. עיין ערך.

מַחַם

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבע משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יחיא בן יעקוב שלוש ריאל, גיאת בן יעקוב שלוש ריאל, עמראן בן יעקוב שלוש ריאל וסלימאן בן יחיא.

גבאי הצדקה היה ר' יחיא בן יעקוב.

מַחְלִין

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות, ממשפחת שאקי.

Pages

Subscribe to All