All

קרית שעב

קרית שעב נמצאת במרחק של שלוש שעות הליכה בערך מהעיר קעטבה.

בקרית שעב נמצאים הישובים הבאים: אכמה, שעובה, ועוד.

קַארֵה

הסופר ר' דוד בן זכריה בן שלמה העתיק בשנת תע"ה- 1715 את שו"ע טור אורח חיים ויו"ד. ביום שלישי ר"ח אדר הוא העתיק בישוב שצ'ב שבקרית אלראס, ואילו בקולופון השני הוא כתב, כי סיים את הכתיבה בישוב קארה שבמדינת סודה. נראה, כי הישובים קרובים וסמוכים, וכי הוא חי בכפר קארה אך העתיק לפרנסתו בכפר שצ'ב.

הוא העתיק את השו"ע עפ"י מהדורת ויניציאה שנת משי"ח (שנ"ח-1598).

בקולופון השני בדף 466 כתוב:

תם ונשלם ביום ו' כ"ה לירח ניסן שנת הת"ע ליצירה, במאתא אלקארה ממדינת אלסודה תחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותשתכלל אמן קלא זעירא דוד בא"מ זכריה בירב שלמה יש"ל.

עִרְיַאב

במחצית הראשונה של המאה העשרים סולטנות לוודר היתה אחת מתשע מדינות חסות של הבריטים בדרום תימן. בלוודר חיו יהודים בכפרים הבאים: דת'ינה, אמשעה, שהור, מנגלה, מדבר, עריאב, מרצץ, ועוד.

השלטון הבריטי החמיר את היחס ליהודים בזמן העלייה הגדולה לארץ, שכן לא היה פיקוח על השליטים המקומיים, וכאשר החלו גלי העלייה לארץ, ניצלו השליטים את המצב, כדי לשדוד את העולים ולהתעלל בהם. זאת לעומת שטח האימאם, אוהד היהודים, אשר לא איפשר להתעלל ביהודים. מכתב מיום שישי י"א בתמוז תש"ט-1949 בנושא זה פורסם בספר מן המיצר.

צר

הרב סעדיה חוזה כתב בספרו על יהדות שרעב ור"ש שבזי, מעשה נס שאירע בישוב אלצר. מעשה ביהודי בשם יחיא חימי, אשר רצה להכות את מרי אברהם שעתאל, נעשה נס והמכה מת ולא הצליח להכות. הישובים והשמות המוזכרים מרמזים שמדובר באזור שמצפון מערב לצנעא, באזורים: שיבאם, מחוית וחופאש, במאות י"ט או כ'.

פיוש

השם אלפיוש ידוע לי בהקשר לעליית הרב סעדיה חוזה בדרכו לעדן.

לא ידוע אם היה במקום ישוב קבע של יהודים.

צוּמְעַרַן

בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר. בשנת תרע"ב-1912 התארגנה שיירה של מאתיים נפש בערך לעלות לארץ. לא ידוע לי אם מרי עודד מסורי זכה לעלות לארץ בשיירה זן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרו בכפר חמש משפחות בערך, כולן ממשפחת מסורי.

קַאע קַאדֵם

סמוך לעלייה הגדולה לארץ היה הכפר חרב, ולא חיו בו יהודים. עפ"י עשרות הבתים אשר נותרו בכפר, ניתן ללמוד, כי הקהילה היהודית מנתה עשרות משפחות יהודיות.

לא ידוע מתי ועל איזה רקע פסק הישוב מהכפר.

קוּלַת חַוַאדָה

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: אברהם קרחש ובנו שלמה, אשר תרמו ריאל.

רִבַאט אשַעַר

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלושים משפחות של צאצאי מומרים. עפ"י המסורת שבידי יהודי הסביבה, תושבי כפר זה התאסלמו בזמן גלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679). הם התחתנו ביניהם ונחשבו "פסולים" בעיני המוסלמים, ואף לא התערבו עם היהודים.

Pages

Subscribe to All