All

סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, אך עפ"י העובדה, כי היה בכפר בית כנסת חרב, משמע שהיתה במקום קהילה יהודית. לא ידוע מתי ועל איזה רקע פסק הישוב היהודי מהכפר.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע המיקום המדויק של הכפר, גודל הקהילה ושם המשפחות.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עריף עשר משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: אברהם ד'מארי ריאל ורבע, שאול בן יחיא רבע ריאל, יחיא יוסף כ'ועי ובנו, סאלם בן יחיא סאלם, סעיד כ'ועי, סעיד בנימין ובנו חיים, אברהם מדינה, יחיא חדאד ובני אחיו ויהודה קארני.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך: ד'מארי, שאול, כ'ועי הלוי, מדינה, בנימין, קארני, חדאד, ועוד.

קלעת מקטרי היתה החשובה שבמצודות נפת חוגריה. המוסלמים באזור היו חסרי השכלה בסיסית, ורק כמאתיים איש ידעו קרוא וכתוב. כפרים שלמים לא ידעו להתפלל ומהו צום הרמצ'אן. לעומת זאת, הם היו מכניסי אורחים והיו שומרים ומגינים על היהודים שבאו להתפרנס באזור. מחבר הספר על יהודי חוגריה, ר' יוסף רצ'א ואביו ר' רצון "עאזבו" שם, דהיינו, עבדו שם שבועות וחדשים, ובחגים המרכזיים היו שבים אל משפחותיהם.

נראה, שלא היה ישוב קבע של יהודים באזור, אלא רק מגורים לצרכי פרנסה.