העיירה נחשבת ראש גלות.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר מאה משפחות בערך. ברעב הכבד שהיה בתימן בשנת תרס"ה-1905 נספו רוב יהודי הכפר, ונותרו בו מספר גברים, יתומים ואלמנות.
בשנת תרע"א-1911 בזמן פעילותו של יבניאלי בתימן מנתה הקהילה עשר משפחות בערך.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה עשרים וחמש משפחות בערך: ואדעה, דאוד, סאלם, חדאד, יוסף, ועוד.
