All

קויעה

שם הישוב קויעה ידוע לי ממכירת כתב יד בשנת בכ"ח- תע"ז-1717. כתב היד נמכר ליחיא בן סאלם, והמוכר הוא יוסף בן יחיא צאלח.

כתב היד גופו נכתב על ידי הסופר ר' שלמה בן משה הלוי חשפי-רזקאני בשנת רפ"ד-1524 בישוב אלפצ'ירה, שבנפת חאשד מצפון לצנעא. כתב היד הוא רמב"ם הלכות משפטים ושופטים.

קַאבֵל בנֵי סִירִי

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים, משפחת סאלם שכר.

צַאהִר

צ'אהר הוא אזור בנפת ביצ'א ולוודר.

רוב יהודי במקום מקורם בביצ'א, ורובם היו ממשפחת זכריה. עפ"י המסורת של זקני האזור, היהודים הראשונים הגיעו למקום מחבאן, כתוצאה ממגפה. רב הקהילה סמוך לעלייה היה מרי שלום בן יחיא זכריה, מחבר הספר שו"ת הרש"ז. רוב היהודים היו צורפים, ולרבים מהם היו אדמות אותם עיבדו. היהודים חיו בלב השכונה המוסלמית.

באזור היו שלושה בתי כנסת. הישוב היחיד באזור בו חיו יהודים היה אלשהור.

צַיְפַאן

שם הכפר ציפאן ידוע לי מכתובה אשר נכתבה בשנת תקע"ג-1813, בנשואי שלמה בן שלמה וצינייה בת עואץ'. חתום על הכתובה, כנראה, מנהיג הקהילה: ר' ראובן בן יצחק גברא. הוא מקדמוני משפחת גברא, לאחר הוספת שם המשפחה. קדם לו סאלם גברא המוזכר במסוודה-פנקס בית דין, ביום רביעי כ' באדר בע"ו-תקכ"ה-1765.

עפ"י המסורת של זקני המשפחה, מוצא משפחת גברא מהישוב מהאצר שבנפת חאשד, מצפון לצנעא, ובמאתיים השנים האחרונות שלפני העלייה הגדולה לארץ עברה המשפחה להתגורר בישוב סוד שליד עמראן. עפ"י מסורת זו אני מעריך, כי הכפר ציפאן נמצא באזור מהאצר או עמראן, שניהם מצפון לצנעא.

קוּבָה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חי בכפר יהודי אחד. לא ידוע שמו.

צ'והרה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

קַאעִידַה

הכפר היה בין אב לתעיז.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. האזור נמצא על ציר הנסיעה המרכזי מצנעא ומרכז תימן לעיר עדן, ורוב הנוסעים בעלייה הגדולה נסעו על ציר זה.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ עשרה יהודים מישוב קאעידה, ועפ"י שמות המשפחה נראה, כי הכוונה לישוב זה, ולא לישוב שבמחוז אב. השוה ערך קודם.

רשימת העולים: 5 זכרים, 5 נקבות, 3 נשואים, אלמנה אחת וחמשה יתומים. גיל העולים: 2 ילדים, 4 נערים, 3 מעל עשרים ואחד מעל ארבעים שנה. יהודי אחד עסק במסחר.

קַאע קוּרַע

במקום היתה קהילה יהודית עתיקה, אשר גורלה הוא בגדר חידה ואגדה.

בפי יהודי דמת ישנן מספר מסורות על המקום. לפי אחת המסורות, בערב יום כפור אחד יצאו כל הגברים של הקהילה, ארבע מאות במספר, מהמקוואות לבושים בבגדי חג והדר. אחד משרי המושלים ראה את ההדר והאצילות של היהודים, הלבושים כמו מלאכים, כעס מאוד וגזר עליהם שמד או מיתה. לא ידוע מתי היתה גזירה זו.

במשך השנים נלקחו רבים מאבני המקום, עד שלא נותר כמעט שריד למבני העיירה.

קַאהְרֵה

הכפר נמצא מצפון לנפת רימה.

בשנת תרל"ג-1873 נכתבה כתובה בנשואי סאלם כ'ברה ושוד'ה אלאעמא. חתומים על הכתובה מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' יוסף בן סלימאן נדאף ומרי סאלם-שלום בן שלמה חמדי, אשר היה שד"ר הקהילה התימנית בירושלים. יתכן ומדובר בכפר קארה שבנפת רוס. עיין ערך.

בשנת תרע"א-1911 העביר פעיל העלייה, יבניאלי, את שאלות הרב קוק לחכמי תימן, במסגרת שליחותו לעודד את העלייה לארץ. חתומים על התשובות חברי בי"ד קאהרה: מרי יעקוב בן סעדיה, מרי אברהם בן יעקוב ומרי הארון אברהם.

Pages

Subscribe to All