גמליאל, שלום בן סעדיה*

מרי שלום בן סעדיה גמאל - גמליאל נולד בצנעא בז' בניסן תרס"ז - 1907. אמו, נעמי בת מרי אברהם בדיחי, מגדולי חכמי צנעא.

למד תורה אצל ר' יוסף ד'הבאני, מרי שלום קורח, מרי יחיא נסים מנצורה ועוד. מגיל צעיר התוודע לאנשי השלטון המוסלמים, ובגיל י"ד שנים נלווה לסבו מרי אברהם בדיחי לפגישה עם האימאם, כדי לשחרר ממאסר את מרי יחיא מנצורה.

למד אצל מרי יחיא קאפח, ובהמשך היה אחראי על מחנה הדרדעים - קבוצת מרי יחיא קאפח וקבוצת מרי יחיא אביץ'. הוא היה מקורב לבית המלוכה, ושם אסף מאות מסמכים ותעודות הקשורות ליהודים. מסמכים רבים אלו פרסם בירושלים לאחר שיצא לגמלאות. מוסלמים רדפו אחריו, והוא קיבל תעודת חסינות מהאימאם. הוא חשש לחייו, ולכן, בשנת תש"ד - 1944 עלה לארץ.

בשנות העלייה הגדולה נסע לעדן וסייע בעלייה. הוא שמש בתפקיד בכיר מאוד במשרד הדתות, מנהל אזור ירושלים וההר, ואף סייע רבות בקליטת יהודי תימן במושבים ובאזורים השונים. שלושים שנה עסק בשירות המדינה, והכיר את כל שועי הארץ.

לאחר פרישתו לגמלאות הקדיש את כל זמנו לפרסם את מאות המסמכים שהביא עמו מתימן. לשם כך, הקים את מכון שלום לשבטי ישורון, ובהוצאת המכון יצאו לאור ספריו, החל מחודש ניסן תשמ"ב: היהודים והמלך בתימן, חוק ומשפט בתימן, בתי הכנסת בתימן, מסחר וכלכלה בתימן, הראשונים וחכמתם בתימן, הנחשונים על כנפי נשרים מתימן, חכמי היהודים בתימן (שנעזרתי בו רבות בכתיבת אנציקלופדיה זו), ועוד. המשותף לכל הספרים הוא: תיאור חיי היהודים בתימן, מתועדים על ידי מסמכים רבים.

אחד מהמסמכים אשר פרסם בספרו פקודי תימן, הוא מכתב אשר שלח מרי יחיא וגים, רב קהילת יהודי סדה שבדרום תימן, בתשרי תרצ"ד - 1934 אל שר האוצר, בו הוא מודה לו ולמרי שלום גמליאל על שסייע לפתור את העוול שנגרם ליהודי הקהילה. צילום המסמך ותעתיקו ראה בערך: וגים יחיא.

הוא היה מאנשי הציבור הבולטים והמפורסמים בקרב יוצאי תימן בישראל.

נפטר בירושלים בי"ח בתמוז תשס"א, לאחר שיצא לאור חלק א' של אנציקלופדיה זו.