צארום, שלום בן יוסף

מרי שלום בן יוסף צארום הוא אחיו של ראש הקהילה התימנית בירושלים, ראב"ד מרי יחיא בן יוסף צארום. יש להעריך, כי נולד סביב שנת תר"ג (1843), שנה בה נולד אחיו בצנעא. הוא ומשפחתו עלו לא"י בשנת אעלה בתמ"ר (1882), עם קבוצה של מאות יהודים מצנעא ומרכז תימן והתיישבו בירושלים.

הוא היה בקי עצום בש"ס ובפוסקים, היה לו זכרון מפליא ועסק בהרבצת תורה. הוא היה נכה מלידה, גידם בידיו וברגליו, ולמרות מוגבלותו הקשה נחשב לתלמיד חכמים מופלג, ואחד הסופרים המקצועיים ביותר. מומחיותו ואומנותו באה לידי ביטוי גם בעובדה, שהצליח להעתיק ולנקד את כל הפסוק "ארץ חטה ושעורה" על גרגר אחד של חיטה. ר"י קאפח מספר, כיצד סבו הזמין אצלו מגילת אסתר בשנת תרל"ח (1878) בצנעא, והוא העתיק את כל המגילה בליל פורים.

להלן תיאורו של תלמידו אברהם אלמליח:

"מרי סאלם צארום יהודי בעל מום מלידה נמוך קומה נכה ידים ורגלים, רגליו וידיו עקומות לאחור וכולו דמה לשלד עצמות ממש. הוא היה רובץ על הארץ כשרגליו העקומות מקופלות לאחוריו וידיו העקומות אף הן דמו לשני קנים יבשים שאינם זזים ימינה או שמאלה. וראה זה פלא, יהודי מוכה גורל זה היה תלמיד חכם מופלא פיקח בקי בהוויות העולם, סופר סת"ם מהיר, שכתיבתו התמה באותיות מרובעות זעירות ויפות היוצאות מתחת קולמוסו דמו לפנינים יקרות שהפליאו את רואיהן, וכל עבודתו היתה מלאכת מחשבת מעשה ידי אומן... עם כל מומין נשא אשה והוליד ילדים... הוא לא סבל מחסור ופרנסתו הייתה מצויה לו מכתיבתו היפה... בעיני ראיתי כמה פעמים כשהאיש הזה כותב על גרגר חיטה לא גדול בכתב ברור ובהיר להפליא, שאפשר היה לקראו בלי זכוכית מגדלת את הפסוק ארץ חיטה ושעורה כל הפסוק, ועל ביצה לא גדולה ביותר היה כותב באותיות זעירות כפנינים את כל מגילת שיר השירים...".