צאירי, דוד בן ישראל

מרי דוד בן ישראל צאירי נולד בשנת תרכ"ב (1862), בכפר שעובה שבמחוז שרעב, למשפחת למדנים ומשוררים. הוסמך לרבנות ודיינות ע"י בי"ד צנעא. שימש דיין באזור מכלף, ערך חופות, מהל, עסק ברפואה ובכל צורכי ציבור במחוזו.

בתחילת המאה העשרים ארגן קבוצה של כשלושים משפחות כדי לעלות לארץ ישראל. הם הגיעו לעדן, ושם דחה את הצעתו של ר' בנין, ראש הקהילה היהודית בעדן, לשמש רב של בית הכנסת. בשנת תר"ע (1910) הגיעה הקבוצה לא"י, התיישבה במושבות בזכרון יעקב ובחדרה, ובשנת תרע"ב (1912) עברה הקבוצה למושבה יבניאל והקימה "מושב עובדים" חלוצי. הם נקראו "תימני כנרת". הוא גר "בבית המוטורים" במוצא הירדן שעל שפת הכנרת. אנשי ציבור רבים באו להכיר ולהתרשם מן החלוצים התימנים, והתרשמו מן העושר הרוחני הרב.

הם נתקלו בקשיים רבים, מחלת הקדחת הפילה כארבעים נפש, אנשי הקיבוצים והמושבות באזור ניסו לסלקם ולחמוד את האדמה, אך החלוצים התימנים לא נכנעו. אך כאשר מוסדות הישוב נכנעו ללחצי הקיבוצים והמתיישבים החילוניים, ואילו החלוצים התימנים נקלעו לקשיים רבים וקשים במיוחד, נכנעו וסולקו משם. מרי דוד כינה זאת "גלות שנייה".

בשנת תר"צ (1930) עבר עם קבוצת המתיישבים לכפר מרמורק שברחובות, והוא, למעשה, המושב העובדים התימני הראשון בארץ ישראל.

בסיועו הגיעו עשרות משפחות למושב, וכך התפתחה לה שכונת מרמורק ברחובות. הוא הקים בית כנסת בביתו "מגן דוד". בניו ונכדיו הקימו בנחלת ביתו בית כנסת חדש ומפואר.

על שמו נקרא הרחוב הראשי של השכונה, רח' הרב דוד ישראל.

נפטר במרמורק, בכ"ג בכסלו תש"ג (1943), והותיר משפחה עניפה.