עראקי, פנחס בן שלמה
מרי פנחס בן שלמה עראקי נולד בצנעא בשנת תנ"ה (1695). הוא היה דיין וראב"ד, ומראשי הלוחמים בעד המסורת הקדומה בצנעא.
למד תורה אצל מרי משה קטיעי ובנו ראב"ד מרי סעדיה קטיעי, ובאחד המקומות כותב "שמעתי מפי מו"ר משה אלקטיעי נע"ג", וכן: "ראיתי לכתוב קצת דברים מלקוטי ספר היוחסין שחיבר וליקט אדוני ומורי סעיד קטיעי יצ"ו".
נבחר לדיין בשנת תק"ז (1747), בחברת ראב"ד מרי סעדיה בן משה קטיעי ומרי שלום בשארי.
לאחר פטירת מרי סעדיה קטיעי בשנת תקי"ז (1757), שימש ראב"ד במינוי זמני, כנראה, עד לפטירתו. מנוי זמני, שכן מרי סעדיה קטיעי היה ראב"ד הקבוע החמישי מגלות מוז"ע ומהרי"ץ היה ראב"ד קבוע ששי.
אחיו הוא מרי אהרן מרבותיו של מהרי"ץ. הוא זכה להוקרה ולהערכה, ומרי סעדיה צעדי צירף את דבריו לספרו דופי הזמן שכתב בשנת תפ"ו (1726), קודם למנויו כדיין.
הוא היה מראשי הלוחמים בעד המסורת הקדומה בתימן. מהרי"ץ כותב בהקדמתו לסידור, כי הוא שלח מכתב חריף בהקשר זה למרי צאלח הדיין - סבו של מהרי"ץ, בשל תמיכתו ביוזמת הנשיא לעודד את המעבר לסידורי ספרד ולמנהגי השו"ע. הוא ומרי יהודה צעדי היו ראשי הלוחמים במגמה זו, ולדעתי, היה זה בשנת תפ"ח (1728).
שליחת מכתב חריף במיוחד, שמהרי"ץ לא רצה לפרסם בסידורו, והיותו עם מרי יהודה צעדי בחזית אחת כנגד ראב"ד, הדיינים, נשיא הקהילה ורוב החכמים, מלמד על מעמד מיוחד, על אומץ ועל חכמה רבה. שכן מהרי"ץ, שבשנה זו היה נער, אמץ את שיטתם כעבור עשרות שנים.
מתורתו ידועים לנו חיבור בשם @44מטה עוז@55 - לקט נושאים כפי שהיה מקובל בתימן, הכולל בקשות, טעמים בתורה ובהלכה, קונטרס בן שבעה שערים להלכות סוכה וארבעת המינים, הגדה שלפסח, תיקון הטל ועוד. כמו כן, ידוע כי כתב פירוש לקדיש, ואולי היה זה חלק מסידור שלם. כתב אגרת תוכחה על רקע הירידה הרוחנית בצנעא, אחת ההשלכות של גלות מוז"ע, ומרי סעיד צעדי שילבה בספרו דופי הזמן בשנת תפ"ח (1728).
כתב אגרת למרי צאלח כפי שפירטנו לעיל, וכן נותרו בידינו פסקי דין משנת תקי"ב (1752) עד שנת תקכ"ד (1764).
לדעתי, עד שלב מסוים תמך מרי פנחס עראקי בשינוי המנהגים ברמה המקובלת שהיתה בתימן עד תחילת המאה הי"ח. עקב עיסוקו המרובה בקבלה, חלה אצלו תפנית ביחסו למנהגים הקדומים כפי שכמעט אירעה למרי יהודה צעדי. כאשר ראו בספרי קבלה, כי קיים איסור לשנות מנהגים החלו לשתף פעולה ולתמוך במנהגי הקדומים, ונלחמו כנגד המחנה הגדול שתמך ביוזמת הנשיא ובנו מרי יחיא. תפנית דומה אירעה למהרי"ץ עשרות שנים מאוחר יותר.
הוא חתום על פסק דין ביום חמישי, י"א בשבט תקי"ב (1752), וחתומים עפ"י הסדר: מרי סעדיה בן משה הכהן, מרי שלום בן יוסף בשארי, ומרי פנחס בן שלמה (עראקי). ביום ראשון, י"ד באייר תקכ"ה (1765) הוא חתום עם מרי שלום בן יוסף בשארי על שטר הקשור במרי יוסף - אבי מהרי"ץ - ובתו שמחה.
נפטר בצנעא בשנת תק"ל (1770).