חוזה-מונגים, סעדיה בן יפת*
מרי סעדיה בן מרי יפת חוזה (במקור: מונגים) נולד בליל כ"ז במנחם אב תרע"ז (1917), בישוב מנזל שובכאני שבמחוז תעיז-שרעב. שם המשפחה המקורי הוא מונגים, ובארץ תורגם לעברית: חוזה או כוכבי. התייתם מאמו בהיותו בן שנה וחצי, ואביו (ע"ע הבא) גידלו. במשפחה קיימת מסורת על ייחוס המשפחה, כי הם מצאצאיו של בניה בן יהוידע שר הצבא של שלמה המלך. אמו, היא בתו של הרב הצדיק מרי יפת בן יעקב ממשפחת בני סאלם, אחת מחמש המשפחות שגלו מירושלים אחרי חורבן בית שני לשרעב. למד תורה אצל מרי עמרן חסן ומרי סעיד חסן, מגדולי החכמים באזור. הוסמך לשוחט בשנת תרצ"ו (1936) ע"י חכמים רבים ממחוז שרעב ובארץ, ובהמשך הוסמך לרבנות ע"י רבנים רבים. נסע לעדן כדי לעודד את העלייה לארץ.
למד תורה בישיבה של הגביר בנין, ושם הוסמך לרבנות ע"י בי"ד עדן וביניהם: הרב הראשי מרי שלום יעקב מנחם ומרי עוץ סאלם שו"ב הראשי בעדן.
לאחר תלאות רבות שעבר בעדן בארגון קבוצה גדולה של עולים, עזב את עדן בר"ח אב תש"ב (1942), הגיע למושבה הרצליה, אבן יהודה, ובסוף השתקע ברמת-גן. בר"ג היה פעיל ציבור, חבר ועד הקהילה וחבר המועצה הדתית ר"ג. הוא העמיד תלמידים רבים.
סייע בהקמת בתי כנסת רבים, הנהיג שיעורי תורה, סייע פיזית בבניית הפארק הלאומי, בסלילת כבישים ברמת גן ועוד. היה ממייסדי העיר ר"ג. בשנת תשנ"א זכה לקבל את האות "יקיר העיר רמת-גן"*. לפני הקמת המדינה היה חבר ב"הגנה", ולאחר הקמת המדינה היה קצין בדרגת סרן בהג"א, והיה מפקד "קטע" באיזורו. הוא היה רבגוני: בבוקר היה מנהל עבודה בעיריית ר"ג, בצהריים היה מוהל לשם שמים ללא תמורה, בערב ערך חופה וקידושין, ומצא תמיד זמן ללמוד תורה. בזמני חירום היה קצין בהג"א.
לפירסומו הגדול זכה בזכות ספרו החשוב ביותר על ר"ש שבזי ויהדות שרעב. הספר "תולדות הרה"ג שלום זצ"ל, כולל מנהגי יהדות שרעב בתימן" פורסם בירושלים תשל"ג, וחלקו השני בירושלים תשמ"ב. הספר הוא החשוב ביותר על חכמי שרעב. בספר מרוכזים שמות, מקומות, אגדות, שירים ופרטים שונים הקשורים ביהדות שרעב. בסופו שאלות ותשובות "מנחה שלוחה" שכתב המחבר, העוסקים בטור או"ח, יו"ד ואה"ע, ודרושים בנושאים שונים. השם "מנחה שלוחה" רומז לשמו "סעדיה חוזה", בגמטריה במספר קטן. בחלק השני של הספר חומר חשוב על יהדות עדן, ושו"ת בשם "סולת מנחה", דרושים ועוד.
נפטר ברמת-גן ביום שבת קודש פרשת בשלח, י"ז בשבט תשנ"ז (1997).