בגלות תימן וגולת ישראל

הקדמת העורך - פרופ׳ יוסף יובל טובי

שלום בן דוד (חנינא) גמליאל, בעל הזכרונות המפורטים בספר זה, הוא נצר למשפחת ג'מיל המפוארת בקהילת צעדה שהיתה העיר הראשה בצפון תימן ונודעה בעבר הרחוק והקרוב בחכמיה. בעבר הרחוק – במאה הי"ד – יצא שמה של הקהילה בגין המחלוקת העזה בין חכמיה לבין חכמי צנעא על הפרשנות האלגוריסטית של מדרשי חז"ל, ואף של סיפורי המקרא, פרשנות שהיתה נפוצה מאוד באותם הימים בספרות הרבנית של חכמי תימן. בעבר הקרוב – במחצית הראשונה של המאה העשרים – נודעו בצעדה בעיקר החכמים והמלומדים למשפחת יעבץ, ובראשם ר' יעקב ובנו ר' עובדיה יעבץ, שהיו קרוביהם של המחבר. אף במשפחת ג'מיל, שהחזיקה בית כנסת ובו ספרים עתיקים –כתובי־יד ונדפסים – היו מלומדים ששימרו בקנאות את מסורת אבותיהם.

מסיבות של רדיפת בני המשפחה על ידי אנשי מחלוקת מקרב הקהילה ועל ידיהמושל המוסלמי המקומי, עברו על בני המשפחה תלאות וסבל בל־ישוערו, בייחוד על אבי של המחבר, דוד חנינא בן יחיא ג'מיל שלא ניאות למכור את התאג' הקדום משנת אתתקי"ט לשטרות (רס"ח/1508), הכתוב על קלף, שעבר במשפחה מדור לדור. התלאות הללו מתוארים בספר בפירוט רב על ידי בנו בעל הזכרונות. ואף עליו, שלום בנו בעל הזכרונות, עברו גלגולים רבים בתימן כיתום מאב ואם ואח שכול, עד עלותו ארצה כיתום בשנת תש"ו (1946).

אף בארץ עברו עליו תלאות במוסדות נוער שונים, אך התגבר על כולן ובשנת תש"ט (1949) כבר להתגורר בבית דודתו אחות אביו בשכונת שעריים שבעיר רחובות. בהמשך דרכו, מילא את חובתו בשרות הצבאי בצה"ל ואף נקלט במשרה מכובדת במחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית. בעיר רחובות אף מצא את שאהבה נפשו ונשא לאשה את שושנה לבית אקטע, ויחד עמה הקים משפחה מפוארת, בנים ובני בנים, כמוכח מדברי בני משפחתו עליו ומעץ המשפחה שלו המובאים להלן. לימים בנה ביתו בשכונת 'סלע' המעטירה שבדרום מערב העיר רחובות, שם הוא מתגורר עד היום עם רעייתו שושנה.

אולם דומה שהמפעל החשוב ביותר של שלום גמליאל הוא בשימור המורשת המשפחתית, ובראש ובראשונה התאג' הקדום שהיה ברשותה. מתוך הכרה בערכו הלאומי של כתב יד זה, החליטו הוא וקרוביו מבני משפחת ג'מיל להפקידו למשמרת בספריה הלאומית בירושלים. מלבד כתבי יד זה, שומר שלום גמליאל בקפידה את כתבי היד ואת ספרי הדפוס העתיקים מורשת אבותיו. ולא די בכך אלא שנתן דעתו לקבץ ולשמור כל מסמך כתוב־יד שיש בו עדות לחיי קהילת צעדה ולחיי משפחתו בגולה ובארץ ישראל ולחייו הוא מאז עלייתו ארצה. רבים מן המסמכים הללו, המתפרסמים בספר זה, יש בהם עדויות חשובות לחיי הקהילה ולתולדות משפחתו. זאת ועוד, רחש לבו דבר טוב להעלות על הכתב את זכרונותיו המתייחסים לצעדה, מקום מוצאה של משפחתו בתימן, ולתולדות חייו הוא, כשהוא מעלה זכרם של דמויות חשובות מבני משפחתו, כגון סעדיה כהן, ומחכמי צעדה, כגון הרב עובדיה יעבץ. בכל אלו, תרם שלום גמליאל תרומה חשובה לידע על קהילת צעדה, לקשרי בניה שבגולה עם בני משפחותיהם שעלו ארצה – באמצעות המכתבים מהכא להתם מהתם להכא, שהיה בהם כדי להעשיר את ידיעותיהם של שמי שנותרו בגולה על החיים בארץ ישראל ולעודד את עלייתם אליה. וכמובן – יש בזכרונותיו ללמד רבות על תלאותיהם של יהודי תימן בדרך החתחתים לארץ ישראל בשנות הארבעים למאה העשרים ועל חבלי קליטתם הקשים בארץ הנכספת.

אסיים דבַרי בפנייה ישירה אל בעל הזכרונות:

שלום היקר, תודתי נתונה לך על שפנית אלי באמצעות כלתך איריס גמליאל, אשת בנך דוד, לערוך את זכרונותיך.ערבוליפגישוַתיאתךועםרעייתךשושנה–בביתךובביתי.יכולתילעמוד על חין ערכך ועל נועם אישיותך. מאחל אני לך ולרעייתך וכל בני ביתך חיים ארוכים ונעימים. תודתי נתונה אף לכלתך איריס גמליאל שלא חסכה כל מאמץ לקדם ולהחיש את מלאכת עריכת הספר ופרסומו בדפוס.

בהוקרה רבה

יוסף יובל טובי

רחובות