ספרי תמה תמימה

בערוב ימיו של סבה, ישבה שרית גרדוול אתו ועם סבתה, וביקשה לשמוע על קורות חייהם. למרבה צערה של הנכדה, הסב כבר לא היה מסוגל לספר, אך הסבתא לא חסכה בפרטים. הספר נפתח בילדותם של גיבוריו, חסן וחממה, בתימן, ומסתיים בזקנתם, כשהם ספונים בביתם בפרדס-חנה, מאושרים באיחודם, ורווים נחת מילדיהם ומנכדיהם.

חממה נולדה בכפר תימני בשם תלת, הרביעית בחמשת ילדיה של המשפחה היהודית היחידה בכפר. בהיותה בת שבע הצטרף למשפחה בן-דודתה חסן, שבהיותו בן תשע נותר יתום משני הוריו, ונאסף אל בית משפחת דודו, אביה של חממה. השניים התידדו, וחמש שנים מאוחר יותר נישאו זה לזו. חסן, רק בן ארבע-עשרה, כבר עסק מזה זמן מה בליווי קבוצות של יהודים לעדן בדרכם לארץ-ישראל. הקבוצה האחרונה שהוביל כללה גם את משפחתו המורחבת ואת משפחתה של שרה, חברתה הטובה של חממה. בשל תלאות הדרך, ובשל הקשיים שהוערמו בדרכם של היהודים, לא הצליחו כל בני המשפחה לעלות יחדו. חממה וחסן, יחד עם שרה ובעלה בן-ציון, עלו ראשונים, ושנים אחר-כך הגיעו בזה אחר זה בני המשפחה שהצליחו לשרוד את התנאים הקשים שבעדן ובדרך. בארץ עברו דרך מחנה עתלית – די-די-טי, חיסונים, לימוד השפה, היכרות עם עולים ממדינות נוספות – ומשם נשלחו לפרדס-חנה. שלוש שנים חיו באוהלים, אחר-כך בנו בתים קטנים – חדר למשפחה, ובהדרגה הרחיבו, נטעו עצים, שתלו גני ירק, והתפרנסו כמיטב יכולתם. תולדות המדינה היו גם תולדותיהם – חברות במחתרות, מעבר מחקלאות לתעשיה, השתתפות במלחמות, שכול.

הספר נכתב באהבה ובהערכה. לא קלים היו חייהם של חסן וחממה, אך בנחישות, בהתמדה ובאומץ התמודדו עם הקשיים ויכלו להם. הכותבת אינה צובעת את סבה וסבתה בורוד – היא מתעכבת גם על חיכוכים ועל מריבות, אך במבט מימינו המפונקים יחסית, דרכם ומאבקם נראים הרואים, והכבוד שהיא רוחשת להם מדבק.  אמנם זהו סיפורה של משפחה אחת, אך דרכו מוארת קהילת יוצאי תימן, החל בחיים בתימן וכלה בהתישבות בארץ, וזהו גם סיפורם.

שרית גרדוול, ילידת פרדס חנה, מתארת באהבה רבה את סיפור חייהם של חממה וחסן ומשלבת את סיפורם האישי של סביה, ההיסטוריה של יהודי תימן וארץ ישראל עם יד הדמיון הטובה. בוגרת תואר ראשון בקולנוע וטלויזיה במגמת תסריטאות, ותואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.