מִלְח

הכפר נמצא במרחק של 50 ק"מ מצפון מזרח לצנעא, ליד הישובים: מדיד, סודה, קלת אליהוד ועוד. הכפר נקרא כך על שם גבעות המלח הסמוכות לו.

ר' חיים חבשוש סייר בצפון מזרח תימן בשנת תר"ל- 1870 והעתיק כתובות עתיקות. הוא כתב בספרו, כי השיך של הכפר דחה את בקשת היהודים להוריד את מס החסות, בטענה, כי הגויים עניים מאוד, בעוד "שעל אשה יהודית אחת אתה רואה תכשיטי כסף בערך חמישים ריאל".

בכפר זה או בכפר סודה הסמוך, חי יהודי זקן כבן 140 שנה, ושמו מרי סעיד בארדה, והיה מלמד תורה לתשב"ר. חלק מיהודי מדיד ומלח היו בעלי זכרון עצום וידעו בע"פ את כל פרשת השבוע. ראש הקהילה בשנה זו היה ר' יחיא בן סעיד, אשר היה מלמד תורה לתשב"ר. בביתו התארח חבשוש.

בתקופה זו יהודי מהכפר בשם יוסף שוכר, מבני החסות של אבו לחום, הלך לעבודתו ותיקן דליי עור אצל הגויים, וגוי הכהו בכלי עץ והוא מת במקום. הרוצח טען שהיהודי כישף אותו. בעלי הברית כמעט ופתחו במלחמה כנגד שבט בן מעצאר, אליו השתייך הרוצח. בסוף שולם דמי כופר.

בשנה זו חי בכפר יהודי זקן מנפלטי צנעא בשם שוכר מסורי. הוא ברח מצנעא לאחר שהעלילו עלילה על הצורפים היהודים. אחיו סלימאן איבד את עצמו עקב זאת.

בבית הכנסת של הכפר מצא חבשוש מספר כתבי יד עתיקים ביותר. תאג'-חומש כבן ארבע מאות שנה לפניו, דף בודד קדום מלפני תשע מאות שנה, דף ההקדמה לספר אחר. הכתב בצבע ירוק, אדום ושחור, ובו סלסולים, והיה כתוב עליו נוסחת פארס, כנראה, אירן. הוא מצא עוד ספר תהילים קלף כבן שבע מאות שנה, ספר תהילים נוסף כבן חמש מאות שנה, ספר מורה נבוכים לרמב"ם, ועוד.

בכתב יד מהעתיקים ביותר, משנת נ"ט-1299 כתובים משנה תורה לרמב"ם הלכות שופטים וקניין. מימן את הכתיבה יוסף בן יפת הלוי. ברשימת הבעלים, לא ידוע זמן הכתיבה, כתוב לידת משה בן עמרם בן דוד צעדי משנת תמ"ט-1689, ומוזכר הישוב "מלח דעל ביר אסחאק".

מצאתי כתב יד מהמאה הט"ו-ט"ז בו הועתקו הלכות הרמב"ם ספר קדושה. על כתב היד נרשמו הבעלים: "זכה וקנה סאלם בן דוד קיסי בתמן (בשמונה)... מסעיד בן יוסף קיסי במאתא מלח. תק"א (1741)". אם מדובר בכפר מלח זה, הרי ניתן להסיק, כי המשיכו יהודים להתגורר בכפר אף לאחר גלות מוזע, ובכפר חיו בני משפחת קיסי.

עד שנת תרס"ה-1905 היו בכפר כשלושים ושתיים משפחות, ואולם, עקב המגיפות והרעב הכבד של שנה זו, יהודים רבים מתו ובתים רבים נותרו חרבים. בכפר היו אז שלושה בתי כנסת.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שמונה עשרה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יחיא הבה ריאל, סלימאן הבה, סלימאן סעיד הבה שלוש ריאל, מוסא הבה שש ריאל, יחיא רחבי ריאל, יחיא זקן ריאל, יהודה שרארה ריאל, סעיד עזרא ריאל, סעיד ג'וזי ארבע ריאל, סאלם קיסי ריאל ורבע, יחיא קיסי, עיצ'ה רחבי שש ריאל, יחיא סעיד רחבי, יוסף ימין חמש ריאל, יחיא ג'וזי, סאלם ג'וזי, סאלם הבה ריאל, הגב' ג'זאל בת אסד ריאל ושאר הנשים חמש ריאל.

רב הקהילה בתקופה זו: מרי יחיא הבה.

סמוך לכפר גדל עץ הדום, אשר פירותיו נסחרו על ידי הבדוים. מקור המים מנחל אלגאל. התושבים היו עשירים באופן יחסי, ונשאו נשק. עסקו במקנה ובצאן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש או שש משפחות יהודיות בלבד.