צובירי, יוסף בן יעקב*

מרי יוסף בן יעקב בן סעדיה בן אברהם צובירי נולד בצנעא בחג השבועות תרע"ו (1916). אמו מרת שמעה מגארי הכהן.

למד תורה בבית המדרש שהיה ממוקם בבית הכנסת אלאוצטא, מרכז השאמי בצנעא, ומהגדולים שבבתי הכנסת בתימן. למד תורה אצל מרי סעדיה עוזרי, ראש הישיבה, אשר חבבו מאוד ויעד אותו לרשת את מקומו. למד עם מרי יחיא ערוסי ומרי יוסף עמר.

בשנת תרצ"ד (1934) נשא לאשה את מרת יהודית גיאת, ולהם נולדו בן ושלוש בנות. היה מראשי המדברים בסעודות מצוה, באבל וכינוסי תורה. שלט היטב בלחנים של יהודי תימן.

בשנת תש"ד (1944) עלה לארץ והתיישב בשכונת התקוה בת"א. התפרנס מלימוד תורה לתשב"ר בבה"ס הדתי קלישר ובבי"ס של התימנים. למד תורה בישיבת אוהל תורה בראשות מרי אברהם הכהן וחתנו מרי שלום יצחק הלוי. בהמשך שמש ראש הישיבה.

בשנת תשי"ב נבחר לרב ראשי ליהודי תימן במחוז ת"א. שמש בתפקיד מ"ח שנים עד לפטירתו. עסק בגמילות חסדים, ושמש נשיא אגודת עזרת אחים, אשר עסקה בסיוע לזקקים, העניקה מלגות לבחורי ישיבות ולסטודנטים, ואף הקימה בית אבות.

הוא שמש מנהיג קהילות השאמי, כפי שהיה נהוג במרכז תימן. לנושא זה הקדיש מאמצים רבים, וכמעט כל חיבוריו עוסקים בהגנה על מסורת זו. החל בפעילות משנת תרפ"ה (1925), ועסק בכך עד לפטירתו. הספר הראשון אותו כתב יחד עם רבנים נוספים הוא הספר @44אמונת ה'@55. עפ"י דבריו בהקדמה לספר, היוזמה לכתיבה באה מאחרים, ומטרת הספר לחזק את אמיתות הקבלה, ובעיקר לענות על טענותיו של החכם באשי מרי יחיא קאפח בספר מלחמת ה'. עסק בספר מאמצע שנת תרצ"ב ועד לשנת תרצ"ד. סייעו בידו כלכלית אביו ור' יוסף עמר. הספר יצא לאור בירושלים תרח"צ, וחתמו עליו רוב חכמי צנעא.

החיבור השני הוא @44מסורת מדויקת@55 אשר חיבר בשנת תרצ"ה. היוזמה באה מצידו, והוא קיבל את ברכת הדרך מרבותיו. מטרת הספר להגן על מסורת השאמי בנושא ספר תורה, ובעיקר כנגד החיבור חלק הדקדוק שכתב מהרי"ץ, מייסד הבלדי. בת"א המשיך בפעילות זו, וכתב הקדמה להגדה של פסח (ירושלים תשכ"ז), הבא להגן על השאמי במנהגי ליל הסדר, מנהגים הקרובים יותר לשו"ע. אף בחיבור זה הוא יוצא בעיקר כנגד מהרי"ץ. בהמשך הוציא לאור את @44"הגדה של פסח עם פירוש מגיד מראשית"@55 (ת"א תשמ"ה), וכן ערך סידור עם פירוש גדול ומקיף בשם @44כנסת הגדולה@55 (חלק א' ת"א תשל"ו, חלק ב' ת"א תשמ"ו, חלק ג' תשנ"ד). מטרת הסידור להגן על נוסח ומנהגי התפילה של השאמי.

בכל חיבוריו הוא מנסה להוכיח, כי מנהגי השאמי קדומים ביותר בתימן, עוד קודם להגעת ספרי הדפוס, וכי אין אחידות בסידורי תימן הקדומים.

הנושא היחיד בסידורי תימן אשר נבדק בשיטתיות הוא ההגדה של פסח, ומשם ניתן להסיק, כי טענתו לחוסר אחידות נכונה, אך מנהגי השאמי מושפעים מספרי הדפוס, שלא כטענתו.

בחיבוריו הוא מגלה בקיאות עצומה בכל הספרות התורנית, והוא נחשב לאחד מגדולי חכמי תימן בדורינו. הוא המנהיג החשוב ביותר לקהילת השאמי, כפי שנהוג בקרב יוצאי מרכז תימן. הוא החכם המרכזי, אשר העלה על הכתב באופן מפורט את מסורת השאמי בכל התחומים. סידורו מייצג את השאמי שבמרכז תימן, אך לא איזורים אחרים כמו שרעב, ביצ'א ועוד, אשר נוהגים להתפלל בנוסח עדות המזרח. סידורו הוא, א"כ, שילוב שבין נוסח הבלדי, שערך מהרי"ץ, לנוסח עדות המזרח.

במותו הסתלקו מאיתנו כל דור חכמי תימן, אשר עיקר תורתם היא תורת תימן.

נפטר בת"א היום חמישי ב' בנמחם אב תש"ס.