צבארה, יחיא בן סעיד

מרי יחיא בן סעיד צבארה היה מגדולי החסידים במאה הי"ט-כ' בישוב ג'בל אלטרף, כנראה, במחוז אנס, ליד הערים מעבר ורצאבה, מדרום לצנעא.

הוא התפרסם בזכות מרי אברהם בן משה ערוסי שכתב עליו, כי היה נפח במקצועו, והתפרסם כאחד החסידים הגדולים ביותר בתחום של צדקה וגמילות חסדים בכל האזור. הוא בנה במיוחד בית על אם הדרך כדי שהעוברים והשבים יכנסו לביתו, יאכלו וישתו בלי תמורה, והכל לשם שמים כאברהם אבינו. תקופות ארוכות שהו בביתו, ואת חסרי המקצוע שבעניים דאג ללמד תורה ומקצוע, ובמיוחד דאג לחולים, ליתומים ולאלמנות. כיבד מאוד תלמידי חכמים, היה מלין אותם בביתו, לומד איתם תורה ואף העניק להם מתנה בצאתם.

מרי אברהם ערוסי נפטר לפני שנת ת"ש (1940), ובספרו הוא כותב עליו תנצב"ה, משמע, שבזמן כתיבת הפירוש מרי יחיא צבארה לא היה בין החיים.

נפטר בישוב גבל אלטרף במחצית הראשונה של המאה העשרים, ולא יאוחר משנת ת"ש (1940).