צאלח, יחיא בן יעקב (מהרי"ץ בן יעקב)
מרי יחיא בן יעקב צאלח המכונה גם מהרי"ץ בן יעקב נולד בצנעא בשנת תקס"ד (1804). התפלל ולמד בבית כנסת אלשיך. אין הוא קרוב משפחתו של מהרי"ץ.
מונה לדיין בשנת תקצ"ו (1836), לאחר שנעלם הדיין מרי יחיא בן שלמה אביץ' כשהלך לצפון תימן לחפש את עשרת השבטים, או בשנת תקצ"ט (1839) כאשר נפטר הדיין מרי דוד בן ראב"ד מרי אברהם בן מהרי"ץ. שימש בבית דינו של ראב"ד מרי יוסף קארה עם הדיין מרי יחיא כהן, ולאחר פטירת ר"י קארה שימש עם בנו, ראב"ד מרי שלמה קארה.
מרי עמרם קורח כתב עליו:
"בעל לב טוב ונדיב, מקביל כל אדם בפנים מאירים ומקרבו לעבודת ה' ויראתו, בכל מאמצי כוחו מפקח על העניים וביותר יתומים ויתומות, ואם הגיעו לפרקן משתדל להשיאן, ומעשה אחרים לעזור להם בהוצאות הנישואין וגם עושה כיד ה' הטובה עליו".
זכה להערצה ולהערכה רבה ביותר בקרב כל יהודי צנעא.
הוא תיקן תקנות שונות וחתום על פסקי דין. בשנת תר"ד (1844) הוא חתום עם ראב"ד מרי יוסף קארה בעניין חלון בבית מרי שלום מנצורה, ובשנת תר"י (1850) הוא חתום עם ראב"ד מרי שלמה קארה והדיין מרי יחיא בן שלום כהן. הוא חתום על מינוי למנהגי הישוב גבל עמר ביום ג', י"ז באלול תרי"ג (1853).
הוא נאסר בגזירת המקמצים, גזירה של השלטון לחייב את היהודים לנקות את המחראות, ואף רצו להשפיל את היהודים. הוא נלקח לכלא, נאסר ועונה.
מחיבוריו ידועים לנו:
א) @44"ספר מקור חיים"@55 - ספרו המפורסם ומהנפוצים ביותר בתימן בנושא שחיטה וטרפיות. זכה וספר זה שימש הספר שעליו נבחנו כמעט כל השוחטים בתימן בכל רחבי תימן. הספר זכה למהדורות רבות יותר מכל ספר שחיטה אחר. את הספר בנה עפ"י ספרו הגדול של מהרי"ץ בנושא זה "זבח תודה" - פירוש לשו"ע טור יו"ד, ובמידה רבה מאוד ספר מקור חיים, הוא תקציר יפה ומסודר בלשון קלה של ספר מהרי"ץ בלי דיונים הלכתיים מעמיקים. השם מקור חיים רומז לשמו יחיא הוא חיים. הספר נפוץ ביותר בכתבי היד, ונדפס לראשונה בעדן בשנת תרנ"ג (1893). הוא מספרי תימן הראשונים שנדפסו. נדפס שוב במהדורת צילום בירושלים תשכ"ג.
ב) @44"תורת חכם"@55 - הספר הוא תמצית של שו"ת מהרי"ץ פעולת צדיק. שו"ת מהרי"ץ ענק ולא זכה לתפוצה רבה בתימן, ואף הספר תורת חכם לא זכה לתפוצה רבה. נדפס ע"י הר"ש צאלח בבני ברק, תשמ"ד.
ג) @44"זרע יעקב"@55 - טעמים קצרים לתורה עפ"י הסוד והרמז.
ד) @44"נשמת חיים"@55 - ליקוטים לתורה אשר הועתקו בתאג' כת"י של מרי לוי נגאר.
נפטר בצנעא בגיל צעיר בשנת תרי"ט (1859) ויש אומרים בשנת תרט"ו (1855). כל יהודי צנעא הספידוהו מרוב הערכה והערצה.