מנחם, שלום יעקב*

מרי שלום יעקב מנחם נולד בעדן בחודש אדר תרמ"א (1881). למד תורה אצל חכמי העיר עדן, הרב הראשי מרי יצחק הכהן, מרי עואץ מנצור, מרי דוד יצחק ומרי שלום שלמה.

לאחר שהוכרה חכמתו מינוהו לראש הישיבה בעדן, כנראה, בתחילת המאה העשרים. עסק רבות בגמ"ח, וכשהגיעו יהודים מתימן לעדן בדרכם לא"י, דאג לפרנסתם ואירח רבים בביתו אשר סעדו על שולחנו. נעים הליכות היה, ומסופר עליו, כי מידי יום שישי ושבת היה מגיע לאמו להכין במו ידיו את הבית. מסופר עליו שהיה מתעטף בטלית מכניסת השבת כמנהג תימן עד לאחר קידוש בביתו. בזכות קשריו עם השלטון הבריטי בעדן התיר גזירות שהטיל השלטון על יהודים מתימן ששהו בעדן.

לא ידועה לי השנה בה מונה לרב ראשי בעדן והסביבה. הוא עמד בקשרים עם חכמי צנעא ועם מרי יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי.

הוא תיקן תקנות רבות בנושאים שונים, ותיקן גם לחזק את מעמד בית הדין בעדן. בין התקנות: אין לשחוט מר"ח אב עד לאחר ט' באב בשונה ממנהג תימן, חברי בי"ד דנים כשהם עטופים בטלית בכובד ראש, הנהיג עונשין על מי שהתחמק מלדון בדין תורה, תיקן להנהיג מחיר עממי לארבעת המינין בסוכות, וכשהמחיר עלה ציווה שיקנו ארבעת המינין רק לש"צ כדי להוריד מחיר וכן היה. תיקן לשאת אישה שנייה ברשות הראשונה כאשר אין לו בנים, ייבום קודם לחליצה ועוד.

הסמיך שוחטים ורבנים רבים בעיר עדן ולישובים באזור, וביניהם את מרי סעדיה חוזה, מחבר הספר החשוב ביותר על שרעב.

שהה בעדן עד שנת תש"ד (1944), ובשנה זו עלה לארץ ישראל קודם לעלייה הגדולה לארץ.

נפטר בי"ז באדר א' תש"ו (1946) ונטמן בהר הזיתים, ליד קברו של מרי שלום שרעבי.