כסאר, חיים בן שמואל

מרי חיים בן שמואל כסאר נולד בצנעא בשנת תרס"ב (1902), ויש המאחרים עד לשנת תרע"א (1911). אמו סעדה ממשפחת טובי.

עבד עם אביו בצורפות, ומחמת הפרנסה היו גולים מישוב לישוב. זמן מה גר בבני עוואם, והתיישב בישוב בית עד'אקה שמצפון לצנעא, ולמד תורה אצל מרי הישוב מרי דוד מזעקי. כעשרים שנה שהה בבית עד'אקה וחי בביתו של אהרן נהארי מעשירי העיר. היה ידיד של מרי ישראל עוזרי רב העיר. כשהמצב הכלכלי השתפר, חזרה המשפחה לצנעא בשנות העשרים לחייו. למד תורה אצל מרי יחיא קאפח והיה תלמידו המובהק, ושימשו שלא בזמן השיעורים.

התפרנס בצנעא מתפירה ומלימוד תינוקות. לאחר פטירת ר"י קאפח מונה להיות מרי ומלמד בבית המדרש שרעבי ואלשיך שבצנעא עד העלייה הגדולה לארץ.

אשתו הראשונה הייתה ממשפחת הישש ממנה נולדו לו שתי בנות, ולצערו נפטרה רעייתו ובנותיו. בתימן נשא את רעייתו השנייה, נדרה, ממנה נולדה לו בת אחת - יונה.

בשנת תש"ט (1949) עלה בעלייה הגדולה לארץ והתיישב במעברת תלפיות, ובהמשך בשכונת אוהל משה שליד מחנה יהודה בירושלים. שימש בקודש בבית הכנסת "הגורל" בהתנדבות לשם שמים ללא שכר עשרות שנים, והתפרנס בשנים אלו כ"ספרא דדייני" של בי"ד ירושלים, שם התגלה כאחד מגדולי חכמי הדור.

בהשקפותיו האמין בהקמת המדינה תוך כדי הסתיגות מהחילוניות שבה. הוא קבע בבית הכנסת בליל יום העצמאות לנהוג עפ"י הרבנות הראשית ולומר בתפילה הלל והודיה. על השירות בצבא אמר "כי שירות בצבא הגנה לישראל הוא בגדר מצוה, וכל אחד צריך להיות שותף עם הציבור". כמו כל חכמי תימן אהב את א"י ואת עם ישראל, אך התנגד לכל מי שפגע בדת ישראל.

גדלותו בתורה משכה אליו רבים מבני תורה.

חיבר שלושה ספרים:

@44שם טוב@55 - פירוש למשנה תורה לרמב"ם הכולל גם תיקון נוסחאות ביחס למהדורות הדפוס. נדפס בשלוש מהדורות בחייו: ירושלים תשכ"ט, ירושלים תשמ"ב וירושלים תשמ"ב-תש"ן. בכל מהדורה הוסיף תוספות.

פירושיו מצטיינים בחריפות ובעמקות. הוא לא אהב פירושים מפולפלים אם אינם אמת.

@44קיץ המזבח@55 - ליקוטים לתורה, כולל חידושים מקוריים ודברי מוסר, נדפס ונכרך עם הספר חיי שלום לתורה ושו"ת למרי יחיא בן שלום כהן.

@44שו"ת החיים והשלום@55 - מאות תשובות בקצרה שענה לשואלים, נדפס בשתי מהדורות: ירושלים תשמ"ב ותשמ"ד. בתשובות מפנה לרבו מרי יחיא קאפח. לספר צורף גם שיריו של מרי חיים לספרו על הרמב"ם, שירי שבת וחג ותפילה על הגשם.

הוא מגדולי הלמדנים והפרשנים לרמב"ם מבין חכמי תימן, ובעיני רבים הוא נחשב לגדול חכמי תימן וזקן הרבנים. כבר בצעירותו התפרסם בגדלותו בתורה, ונחשב לאחד המעמיקים בתלמוד וברמב"ם. הוא ברח מכל מחלוקת והיתה לו אהבת התורה. גדולי התורה בימינו מכל העדות התפעמו מגאוניותו, וביניהם: הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב בן ציון אבא שאול, הרב צבי פסח פראנק זצ"ל ועוד רבים.

עוד בתימן החל לענות לשאלות כמו: מהו שן תותבת לענין בשר וחלב, פסח וחציצה, כפי ששאל ר' שלום צאלח מחולון לפני שנת תרצ"ה (1934). אז החל לכתוב את חיבורו שם טוב. חודשיים לאחר פטירתו פרסם הרב משה עמיאל הלכות ותשובות רבות שזכה לשמוע אישית מפי מרי חיים.

בשנים האחרונות רבו יסוריו בעיניו וברגליו. שנה לפני פטירתו נפטרה רעייתו, ובתו היחידה טיפלה בו. שבועיים לפני פטירתו איבד את הכרתו.

נפטר בירושלים בכ"ב בכסלו תשנ"ח.