כהן, שלמה בן דוד,

מרי שלמה בן דוד כהן חי בישוב דאיאן שבמרכז תימן. הוא מראשוני וגדולי המקובלים בתימן. נולד, להערכתי, במחצית השנייה של המאה הט"ז בשנים ש"י-ש"כ (1550-1560) בערך, והוא בן דורם של מרי שלום קורח - מחבר ספר הסגולות, ומרי יוחנן מזרחי - גדול פרשני המשנה והתלמוד בתימן. הוא היה רבו של מרי יצחק ונה, מגדולי חכמי תימן במאה הי"ז.

הוא כתב את הספר הקבלי "לחם שלמה" לכל המאוחר בשנת שצ"ה (1635). זהו הספר השני שנכתב בתימן בתחום הקבלה. מטרת החיבור לחזק את הקבלה בתימן בעשרות השנים הראשונות לאחר חדירת ספרי קבלה לתימן, וכן להשלים את ספר הסגולות שחיבר מרי שלום הקרחי סמוך לשנת שע"א (1611). הוא הכיר את ספר הסגולות, והתכוון להשלימו מספרים חדשים שהגיעו לידיו ובהם: זוהר, תיקוני הזוהר, מערכת, ר"י חייט, ספר חרדים, ארזי לבנון ועוד.

להלן חלק מדברי השער לספר כפי שהעתיק תלמידו מרי יצחק ונה:

"בשם ה' אל עולם, ספר לחם שלמה שחיבר מרי שלמה הכהן בר' דוד הכהן תהא מנוחתו כבוד, במאתא דאיאן על יד המספיק הנעלה אברהם בן שלמה אלאביץ' לפני שמש ינון שמו, בסוף חודש אלול שנת וירכב אותו במרכבת @44המשנה@55 (השצ"ה - 1635) על ידי המעתיק החכם הנבון והנעלה הרב ר' יצחק בן אברהם ונה זצו"ל, זה אשר לה' צדיקים יבואו בו.

אמר שלמה הכהן בר' דויד הכהן... והיתה כונתי לעשות כל זה תוספת לספר סגולות אשר חיבר ר' שלום בן יוסף הקרחי ולעשותם ספר אחד, כי מה שביד זה אינו ביד זה, וחזרתי בי שלא להשיג גבולות ואפרד מעליו לעשות זו האיגרת ספר בפני עצמו. וקראתי שמו לחם שלמה ואעפי"כ שחזרתי בו שלא להשיג גבולו העליתי אותם על ספר אחד כדי שלאחדים יהיו בידו...".

החיבור, א"כ, נכתב במימון ר' אברהם בן שלמה אביץ'. הספר זכה לתפוצה גדולה בתימן יחד עם ספר הסגולות, ובד"כ העתיקו הסופרים את שני החיבורים יחד, ואף משה חלמיש ההדיר ופרסם את שני החיבורים יחד.

הוא מוזכר ומצוטט ע"י תלמידו מרי יצחק ונה בסידורו פעמון זהב עם פירושו חידושין, ולהלן ציטוט הקטע:

"ונקרא משנה מטבע חכמים ז"ל... שמעתי מר' שלמה בר' דוד הכהן, שמטבע הברכות שאסור לשנותו הוא חותם הברכות לבד, אבל שאר סידור הברכות והתפילות יש לו להוסיף ולגרוע, והראייה לנו ממה שמזכירין החכמים אינם מזכירין אלא חותמן... ולא הזכיר שאר סידור דברי הברכות מפני שיכול להוסיף ולגרוע בהן כפי צחות לשונו, וגם אותם הברכות אם שינה בהן והעניין אחר... אינו משנה ממטבע חכמים כמו "המלמד תורה לעמו ישראל", ובנוסחאות (תימן) כתוב. נותן התורה...".

הווי אומר, שעל פי פרשנותו, אין סתירה בין המסורת הקדומה שאין לשנות בנוסח התפילה, לבין תוספת מנהגים, הלכה ונוסחאות בתפילה. למעשה, מרי שלמה כהן, הוא החכם התימני הראשון אשר נותן הצדקה הלכתית לתוספות הרבות בסידורי תימן.

יתכן ונפטר לפני שנת שצ"ה (1635), בהסתמך על דברי ר"י ונה "ספר לחם שלמה שחיבר הר' שלמה הכהן בר' דוד הכהן תהא מנוחתו כבוד", ואולי הכוונה שאביו, ר' דוד, נפטר לפני שנה זו. ועוד, העובדה כי ר"י ונה מעתיק את חיבורו מלמדת אולי, כי מרי שלמה הכהן נפטר או התקשה בכתיבה. ואולי העתקת החיבור נעשתה כדי להפיץ יותר את תורתו של רבו.