יתים, יוסף בן יוסף
מרי יוסף בן יוסף יתים היה מגדולי חכמי מחוז שרעב במחצית השנייה של המאה הי"ט. הוא היה מגדולי המקובלים והמשוררים. לא ידוע מתי נולד ובאיזה ישוב במחוז שרעב חי ופעל. יתכן מאוד, כי הוא מחכמי מחוז ירים (ע"ע קודם), אשר שהה במחוז שרעב ואף עמד בקשר הדוק עם חכמי דרום תימן.
מצאתי פסק דין שכתב בשנת תרמ"ה (1884), ולפי זה אני מעריך, כי נולד במחצית הראשונה של המאה הי"ט, ולכל המאוחר באמצע המאה הי"ט. יתכן כי הוא מרי יוסף יתים מגוראן שבמחוז ירים (ע"ע).
מרי יוסף גדל במשפחה ענייה והתפרנס בתחילה מלימוד תינוקות. כאשר לא ידע לענות לשאלות הורי התלמידים הסתגף בתעניות והתפלל לקב"ה שיהיה תלמיד חכמים, ומאז הפך להיות בולט ומוכר ביותר בכל מחוז שרעב. השפעתו הגיעה לערים רבות אף מחוץ למחוז שרעב.
בכ"ב במרחשון תרמ"ה (1884) הוא מאשר פסק דין שכתבו חברי בי"ד של העיר דמת, והדבר מלמד על השפעתו. הוא חיבר את אגרת ליהודי העיר צ'אלע נגד משיח השקר "יוסף עבד האל", חתם על אגרת י"ז ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר דמת, ועמד בקשר עם מרי אברהם צנעאני (אבצ"ן הלוי) מכפר עאיאשה שבמחוז רדאע. הוא שלח לר אברהם שיר תשובה- שבח אשיר בנועם שיר.
סמכותו הייתה ידועה ומוכרת בכל רחבי דרום תימן. ידוע כי היה נוהג לבקר בחגים את מרי שלמה בן יוסף טביב מגדולי חכמי דרום תימן, והחליפו ביניהם שירים כמנהג ימי הביניים על חישובי הקץ, ובאחד משיריו הוא כותב, מתורגם לעברית:
"וימי הגאולה והגבורה שבהם נגאל... והוא חשבון תר"ן (1890) ותר"ס (1900), ויש אומר תש"ס (2000)".
הוא עמד בקשר גם עם מרי יפת אברהם תעזי, ומרי יוסף היה מגיע לבקרו מידי פעם והיו לומדים תורה בצוותא, כדרכם של חכמי שרעב. מסופר עליו, שכאשר בא לבקרו בתחילה, הוא עמד בפתח ביתו ואמר דברי משל כדי לדעת אם מרי יפת נוכח בבית. מקובל היה בתימן, שאין נכנסים לבית אפילו בני המשפחה בלי לעשות סימן כלשהו כדי לא להבהיל ולהפתיע את בני הבית. מרי יפת ענה לו בצירוף אותיות בקבלה כדי לבחון את רמת חכמתו של מרי יוסף יתים. מרי יוסף ענה לו תשובה בהתאם, ואז הכיר מרי יפת בגדולתו וחכמתו של מרי יוסף, וביקש מבני ביתו שיניחו להם להתבודד שלושה ימים ולילות, כדי שיוכלו בצוותא להתעמק בקבלה בלי הפרעות.
בניו הם הדיין מרי משה יתים, ואולי אף הסופר ר' ישראל יתים.
לא ידוע מתי נפטר והיכן, ולהערכתי, נפטר במחוז ירים או שרעב בסוף המאה הי"ט או לכל המאוחר בתחילת המאה העשרים.