יוסף דוּ נוּאַס

יוסף דוּ נואַס - יוסף אסאר-יוסף מסרוק, היה מלך חמיאר, השם הקדום של תימן, בתחילת המאה השישית. הוא שלט על תימן כולה כולל גם תושבי הארץ משנת ד'שע"ט לבריאת העולם - 518 לספירה לכל המאוחר. האיזור הגיאוגרפי של חמיאר נמצא בדרום תימן.

מעדויות וממסמכים היסטוריים ואף מתגליות ארכיאולוגיות ניתן להסיק, כי קהילה יהודית גדולה ועשירה הייתה אז בתימן, ורבים מתושבי חמיאר הלא יהודים התגיירו בגלל ההשפעה והמעמד הגדול שהיה ליהודי הארץ. עפ"י ר"י קאפח לא הייתה כלל התייהדות המונית אלא קבלת האמונה באל אחד ע"י הגויים החמיארים בהשפעת היהודים. הם היו ונשארו גויים ולא קיימו את מצוות התורה. עפ"י הערכת החוקרים, שושלת מלכי היהודים של תימן הייתה מאות שנים, וראשיתה של ההתייהדות קדמה למלך מַלְכִּי כַּרִיבּ יֹוהַאמַן, אשר מלך על תימן כבר בשנת 378 לספירה. אחריו שלט על תימן בנו המלך אַסְעַד אַבּוּ כַּרִיבַה.

בסוף המאה השישית כבשו החבשים את תימן בסיוע הקיסרות הביזנטית במסגרת מאבק עולמי עם מלכות פרס, והשליטו את מפקד חיל המצב החבשי, ויתכן כי המשנה שלו, למראית עין, היה מלך יהודי שקדם ליוסף דו נואס.

בשנת 518 לספירה, כנראה, מת המלך היהודי - המשנה למפקד חיל המצב החבשי, ומונה במקומו יוסף דו נואס. הוא היה מלא מרץ ורצון להשליט סדר במדינה ולסלק את החבשים בתימן. הוא פנה אל הקילים - רבי מלוכה - מנהיגים מקומיים, אך הם טענו שכל אחד מגן על אזורו. בינתיים ביצר את שלטונו בהרים ובפנים הארץ במקומות המרוחקים מהחוף, שם שלטו החבשים. מול שלושה כוחות גדולים: ביזנטיה, חבש והכנסייה הנוצרית, עמד המלך מבודד וחיכה לשעת כושר. בשנת 522 לספירה לכל המאוחר, מת מפקד חיל המצב החבשי שחנה בטיפאר, ומלך תימן ניצל את שעת הכושר וכבש את העיר טיפאר ואזורים נרחבים, ואף פנה ליהודי טבריה לסיוע. יהודי טבריה שלחו לו שליחים ועזרה כספית, ובאחד מהמסמכים של הגמון נוצרי בשם שמעון מבית שורשם כתוב: "היהודים הללו שישנם בטבריה שולחים כוהנים מהם כל שנה ושנה ובכל זמן וזמן ומעוררים מהומות עם הנוצרים החמיארים".

במסמך אחר - "כתבא דחמיריא" כתוב:

"כשהתחילו החמירים לרדוף את הנוצרים נסע הבישוף תאומה (תומס) אל הכושים (החבשים) וסיפר להם מה רב סבל הנוצרים. אז באו החבשים בפעם הראשונה לעזרת בני דתם וניצחו את החמירים. אחר כך הפקידו חיל מצב בכמה מקומות, בעיקר בעיר הבירה צ'פאר ועזבו את הארץ. אבל המלך היהודי מסרוק (יוסף בן נואס) יצא למלחמה על הכושים והתחיל לצור על עיר הבירה. לאחר זמן מה נוכח לדעת שלא יוכל לנצח את הגדוד שחנה בצ'פאר, לכן שלח אל אנשי צ'פאר שני כוהנים יהודים מטבריה...".

החבשים נחתו בחוף החמיארי ליד זביד בשפלת תהאמה בדרום מערב תימן, אזור בו רבי המלוכה המקומיים לא שיתפו פעולה עם יוסף דו נואס. הקרב האחרון היה במישור שעל שפת הים, המלך וחלק מהנגידים הפסידו והפילו עצמם לים כדי להימלט מן השבי. המלחמה התרחשה בקיץ שנת 525 לספירה.

העם החמיארי הראה את חיבתו לעם היהודי בענדו לו זר זכרונות מלאים רגשי כבוד. בירת הארץ טיפאר נחרבה כליל ע"י החבשים, שהרסו והחריבו את הבניינים המפוארים, ועיר הבירה עברה להיות צנעא במרכז תימן.