All

מרי סעדיה בן דוד קאפח היה חכם בצנעא במחצית השנייה של המאה הי"ט. הוא התנגד בחריפות להספדים ולמעמד ומושב שנאמרו ביו"ט של גלויות של חג סוכות בתרמ"ח (1887), כאשר נפטר מרי יחיא בדיחי.

יוסף טובי שפרסם וניתח את המקרה, מבדיל בין שני אישים בעלי שם זהה: הקודם תמך והספיד את ר"י בדיחי, ואילו השני התנגד להספדים בחריפות. ואולי מדובר בחכם אחד, אשר שינה את דעתו, כפי שמצאנו בפולמוס זה, שהדיין מרי יוסף מנזלי תמך בתחילה, ובהמשך התנגד לאמירת ההספדים.

בבי': טובי, מבועי אפיקים, ע' 258.

מרי סעדיה קאפח היה רב הישוב קרית אלקאבל שליד צנעא בתחילת המאה העשרים.

שמו ידוע מתוך דברי שליח העלייה יבניאלי שביקר בתימן בשנת תרע"א (1911). ביומניו כתב יבניאלי, כי היה מרי של בית הכנסת העליון - כניס אלטאלעיה - של יהודי עקבה. נראה, כי גר בישוב קרית אלקאבל אך היה מרי עקבה.

בקרית אלקאבל לא היה בי"ד. הוא היה מסוכסך עם נשיא הקהילה, ר' סעיד כלף, והיו רנונים עליו כי אין לו הסמכה לרבנות.

מרי מוסי-משה קאפח נולד באמצע המאה הי"ט, כנראה, בעיר ירים שבמרכז תימן. לא ידוע שם אביו.

הוא היה רב מובהק, בעל ידיעות רחבות ומקיפות גם בלימוד התורה וגם בהשכלה כללית. הוא ידע על בוריין את השפות עברית, ערבית וטורקית. הוא היה מנהיג מלידה, ובשל כך נתמנה ע"י השלטון הטורקי להיות מושל המחוז, אף על המוסלמים, תופעה נדירה ביותר בתימן. רבני האזור נסמכו על ידו ואף מושלים מוסלמים מונו בהסכמתו. רבים מהעשירים היו באים להתדיין בפניו, שכן יושרו, תכונתו ובקיאותו במשפט המוסלמי היה לשם דבר.

מרי יחיא בן שלמה בן שלום קאפח נולד בצנעא בשנת תר"י (1850). התייתם מהוריו בילדותו וגדל על ברכי זקינו. למד תורה אצל גדולי החכמים בצנעא ובעיקר אצל מרי חיים קורח בכניס אלשיך.

התפרנס מצורפות, שאותה למד מסבו, ואף שיכלל שיטות עבודה, ולמרות זאת מצבו הכלכלי היה קשה. רוב זמנו השקיע בלימוד תורה. הוא היה בעל זכרון והבנה עמוקה וחריפה, וכבר בצעירותו נחשב לאחד מגדולי למדני ש"ס ופוסקים בצנעא.

בגיל כ"ה שנים הוסמך להוראה, והחל לענות לשואלים מצנעא ומכל רחבי תימן. בשנת תר"ל (1870) הוסמך לשחיטה ע"י רבו, מרי חיים קורח.