All

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שתי משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: סעיד בן סלימאן ובניו סאלם ויחיא, וכן יחיא עיצ'ה ערגי.

אזורים שונים במערב תימן, סמוך לחוף ים סוף, מכונים תהאמה. בצפון תימן באזור אבו עריש, כמראן, דרומה יותר חודידה מדרום מערב לצנעא, ודרומה יותר בדרום מערב תימן אזור מוזע, סמוך לחוף מוכ'א, ועוד.

הטמפרטורות והמזג האויר לאורך חוף ים סוף היה קשה ביותר, בשונה ממרכז תימן שם התרכזה האוכלוסייה באזור ההרים, ותנאי החיים ומזג האויר היו סבירים. במערב תימן האוכלוסייה היתה דלילה מאוד, ואף יהודים כמעט ולא חיו שם בישובי קבע, למעט ערי נמל בתקופות מסוימות לצרכי מסחר, נסיעה וכדומה.

בשנת שפ"ט-1629 גורש מפקד הצבא הטורקי עם צבאו על ידי המקומיים לכוון התהאמה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

שם הישוב קרץ אלחג'ל ידוע לי משני כתבי יד וממסמך אחד, אשר נכתבו בישוב במאה הי"ח.

כתב היד הראשון הוא סידור תפילה אשר העתיק ר' יצחק לתלמידו יוסף בן סלימאן הלוי אלדרג, בשנים תקכ"ח-תקל"ט (1768-1779). בכתב היד שלושה חלקים: סליחות ואשמורות, אזהרות לרשב"ג וכתר מלכות ועוד. בכתב היד קכ"א דפים.

בכתב היד שני קולופונים, ובאחד מהם כתוב:

נשלמה זאת הדפתרא יום ב' בחודש סיון שנת בף (תקכ"ט-1769). במאתא קרץ אלחג'ל... ונכתבה על שם האחים הישרים... ובראשם יוסף התלמיד והותיק עיאל (בני) סלימאן אלדרג... והכותב קל הקל ועפר רגלי החכמים (חתימה והשם: יצחק)