בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר. בשנת תרע"ב-1912 העתיק הסופר ר' מעודד בן דוד צאירי את ספר ההפטריות בכפר. בקולופון הוא כתב, כי הוא מקווה שיזכה לעלות לארץ כפי שזכו ר' דוד ור' שמואל דוד. מסתבר, כי חלק מבני משפחתו ומהקהילה היהודית בכפר עלתה לארץ. כוונתו, כנראה, למרי דוד בן ישראל צאירי, אשר ארגן קבוצה של שלושים משפחות, והיה מחלוצי כנרת ומרמורק ברחובות. בכתב היד קל"ו דפים.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים, כנראה.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יחיא מסמר ובניו יוסף שלמה ויחיא אשר תרמו ריאל.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות: מסמר וכהן.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא היה ישוב קבע של יהודים בכפר.
שם הכפר ידוע כמקום בו היתה חנות ליוסף סעיד אתריב. בשל חובו לאחד הערבים לא הצטרף ליהודי ביחאן בזמן העלייה. רעייתו ג'אליה בת מנצור יחיא נפטרה בדמי ימיה שנתיים לפני העלייה הגדולה. הוא היה בגיל ארבעים שנה, והיה לו בן בגיל תשע שנים בזמן העלייה.
