All

קוֹחֵילָה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שבע או שמונה משפחות יהודיות: חדאד, קעטבי, ועוד.

צ'וּעַמַר

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר משפחה אחת, משפחת דאוד.

קביטה (קביטי)

נראה שלא חיו יהודים בכפר באופק קבע, אלא "עאזבו" שם, דהיינו, עבדו במקום מספר שבועות וחדשים, ובחגים המרכזיים היו שבים אל משפחתם. אחד מהם הוא מנחם עמראן, אשר משפחתו חיתה בכפר מזבר. הוא התאונן על הכסף הרב שחייבים לו המוסלמים, ועל כליו שהותיר שם. המוסלמים במקום נחשבו שונאים מאוד ליהודים.

קֻבַאל

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע המיקום המדויק של הכפר, גודל הקהילה ושם המשפחות.

צַאַגַר

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות: 13 גברים, 12 נשים, 6 בנות וששה בנים.

בכל נפת נגראן היו 6 ישובים בהם היו יהודים: חצן, גורבה, מרטה, צחצ'ה, ואבו גבר, סה"כ 29 משפחות, 114 נפש. שם המשפחות: צאק, סהאון ושלואן.

בהתכתבויות בנושא העלייה בין הרב שלום מנצורה, המקורב ביותר לאימאם, לבין מנהיגי יהודי נגראן, בשנת תש"י-1949, הם מתארים כיצד שליטי סעודיה שדדו את כל כספם, וכי הקהילה היהודית בנכל נפת נגראן מנתה מאה וחמישים נפש.

קַהַדָה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר משפחה אחת או שתיים, ממשפחת דשאל.

קדס דובני

שם הכפר ידוע לי מכתב יד אשר נכתב במאה הט"ו. כתב היד הוא חומש בראשית ושמות. לא ידוע שם הסופר. בכתב היד 266 דפים. ברשימת הבעלים של כתב היד כתוב: מנצור בן סאלם הלוי מקרית קדס דובני.

צִין

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתיים או שלוש משפחות יהודיות, ממשפחות דג'אג ובוני.

Pages

Subscribe to All