All

צַוַאפִי

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שמונה עד עשר משפחות: קנדיל, עאשרי, שרעבי, ירימי, ועוד.

צְפֵא

סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, אך עפ"י העובדה, כי היה בכפר בית כנסת חרב, משמע שהיתה במקום קהילה יהודית. לא ידוע מתי ועל איזה רקע פסק הישוב היהודי מהכפר.

צַנְעַא

המחוז הגדול ביותר של תימן, נמצא במרכז תימן, המשתרע ממזרח תימן למערבה, עד חוף ים סוף. בצפון צנעא נמצאת נפת חאשד, הישובים צ'ולימה וקפלה הגובלת במחוז צעדה, ובדרום, גובלת צנעא במחוז ד'מאר בעמק גהראן ונפת חדא. חלקה המזרח צפוני של נפת חדא שייך לצנעא, ואילו רוב נפת חדא שייכת למחוז ד'מאר.

צַ'אהְרֶה

הכפר צ'אהרה נמצא ליד בית אל צורימי, בית אלנוירה ודמת. בין דמת לצ'אהרה עובר נחל. מרחק של שעה וחצי הליכה.

שם הכפר ידוע לי לראשונה מכתב יד אשר העתיק הסופר ר' סעדיה בן שלמה בן סעדיה קיסי בשנת תנ"ב- 1692. סופר זה העתיק כתבי יד נוספים בשנים תמ"א- תס"ד (1681-1704), בישובים שונים, כמו: פרז מקלט, סודה לצף, ונסמי שבנפת אנס במחוז ד'מאר. הוא התפרנס, כנראה, מהעתקת ספרים.

באלצ'אהרה הוא העתיק סידור תפילה בשנת תנ"ב- 1692 במימון ר' שלום בן יוסף וגים. בכתב היד רע"ד דפים.

בקולופון כתוב:

צַחְצַ'ה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ בכל נפת נגראן חיו היהודים בששה כפרים: צאגר, חצן, גורבה, מרטה, צחצ'ה ואבו גבאר. בכל האזור עשרים ותשע משפחות, 117 נפש בערך.

בכפר חיו ארבע משפחות יהודיות: 4 גברים, 8 נשים, 6 בנות, ושני בנים.

בספרו של הרב שלום מנצורה מפורטים כל האירועים שעברו על יהודי נגראן בשנת תש"י-1950, בזמן העלייה לארץ. השלטון הסעודי שדד את כל רכושם בסך 480,13 ריאל, וכי כל היהודים מנו כמאה וחמישים נפש. בספר מפורטות התכתובות עם מנהיגי הקהילה.

צֻלְבִי

צלבי (צולבי) בערבית = רחבה, ומסתבר*, כי היו מספר ישובים בשם זה בתימן. בכתבי היד מצאתי שני ישובים, האחד בשם צלבי והשני צלבי שבואדי עאשר, ויתכן שיש יותר. צלבי היתה גם לפני הרובע היהודי בצנעא.

צלבי

סבירות גדולה, כי מדובר בצלבי שבואדי עאשר. עיין ערך הבא.

בשנת שנ"ז-1597 העתיק הסופר ר' אברהם בן דוד מצ'מוני את ספר תהילים עם ילקוט מדרשים. מרי יוסף קאפח בהקדמה לספרו חמש מגילות כתב, כי המקום נמצא בדרום תימן.

בקולופון של כתב היד כתוב:

צלים (צולים)

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים בשנים תרע"א- תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יחיא יוסף תאבעי ובניו עמראן ויוסף, אשר תרמו פחות מריאל.

צאפייה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

Pages

Subscribe to All