צאלח בן יחיא

מרי צאלח בן יחיא בן יוסף בן צאלח בן סעדיה נולד בצנעא בשנת תכ"ה (1665). למד תורה אצל הדיין מרי שלום צבטאני (1640-1715). בקונטרס חלק הדקדוק שכתב מהרי"ץ כתוב:

"וכבר ראיתי פסק ארוך ע"ז שנכתב ממהר"ר שלום צבטאני נ"ע בכת"י תלמידו מהר"ר צאלח זלה"ה בחתימת כמה זקנים ת"ח (פרשת נח פסוק ט' "ויהיו בני נח")".

מסתבר, כי רבו הנוסף הוא מרי משה קטיעי, ושניהם היו דיינים בראשות מרי זכריה בן יוסף הכהן.

ידועים לנו שלושה מבניו: מרי יוסף - אביו של מהרי"ץ, מרי יעקב ובת בשם לולוה. תלמידיו המובהקים ביותר הם מהרי"ץ נכדו - הרב הראשי וגדול חכמי תימן במאות השנים האחרונות, ומהרי"ץ מביא מתורתו יותר מכל חכם אחר בתימן. תלמידו הנוסף הוא מרי דוד משרקי מחבר פירוש שתילי זתים לשו"ע.

בצעירותו אירעה גלות מוז"ע בשנת תל"ט (1679), והיה נוכח בירידה הרוחנית הקשה ומות רבים מיהודי צנעא בגלות. היה בין הגולים בגיל י"ד שנים. לאחר הגלות חזר לצנעא והחל להתגלות כמנהיג. בשנת תס"ח (1708) אסף כסף ובנה בית כנסת גדול, שהפך להיות למרכז הרוחני החשוב בצנעא - כניס צאלח, ושימש את חברי הישיבה הכללית במאה הי"ט, ותיפקד עד העלייה הגדולה לארץ. כניס צאלח וכניס אלאוסטה היו שני המרכזים הרוחניים החשובים ביותר בצנעא, כמאתיים וחמישים שנה.

החל משנת תע"ז (1717) החל לשמש דיין בבית הדין של צנעא במינוי זמני כנראה, והוא מוזכר עם מרי יוסף בשארי כדיינים בשנה זו, ואף מוזכרים במסמך משנת תפ"ה (1725).

הוא מונה לשמש דיין קבוע רק לאחר שנת תצ"ה (1735), לאחר פטירת הדיין מרי סעדיה עמר, ושימש עם ראב"ד מרי דוד חותר והדיין השלישי מרי יוסף בשארי. הוא לא שימש ראב"ד ורב ראשי, אך מעמדו היה חזק ביותר. הוא היה הסמכות העליונה בצנעא בנושא השחיטה והטרפיות. הוא תיקן תקנה להחמיר ולבדוק גם את בית הכוסות של הבהמה בגלל המצב, ופיקח על השחיטה.

מצבו הכלכלי היה טוב, ובנוסף לבית הכנסת שבנה, מימן את העתקת הספר הקבלי פרדס רימונים לרבי משה קורדובירו בשנת תס"ז (1707) קודם למינויו כדיין, ובהקדשה לספר כתוב: "לתשוקת הגביר ונעלה צאלח בן יחיא...". גביר - משמע, שהיה מעשירי ונכבדי הקהילה. את כל תורתו פרסם הרב מאיר צאלח וחילק אותם לחמשה ספרים: פרי צדיק, ליקוטים וחידושים, ספר הבדיקות, הגהות לשו"ע יו"ד ופסקי הלכה. מרי צאלח כתב למעשה שלושה ספרים:

א) @44פרי צדיק@55 - ספר מוסר שרוב מקורותיו מן הקבלה. הספר נכתב בשנים תע"ז (1717) עד תפ"ח (1728), ומטרתו המרכזית, כנראה, לתקן את המצב הרוחני שנמשך עשרות שנים לאחר גלות מוז"ע,

ב) @44ספר הבדיקות@55 - ספר העוסק בהלכות שחיטה וטרפיות,

ג) @44הגהות לשו"ע יו"ד@55 - ההגהות נכתבו בשולי ספר שו"ע טור יו"ד עם הפירוש גור אריה אשר העתיק בשנת תצ"ד (1734).

שאר חיבוריו הם תורתו של מרי צאלח, אשר העלה בשמו נכדו מהרי"ץ בחיבוריו הרבים.

עסק רבות בקבלה, אך לא אימץ את כל המנהגים שראה בספרי הקבלה. בויכוח הגדול, שהיה בצנעא בתחילת המאה הי"ח על מנהגי תימן הקדומים, הוא תמך במהלך של נשיא הקהילה לשלב סידורי ספרד, יחד עם חכמים ודיינים נוספים. מרי פנחס עראקי שלח לו מכתב חריף על כך, כפי שכותב מהרי"ץ בהקדמה לסידורו, ואף מהרי"ץ מזכיר מספר מנהגים שסבו מרי צאלח תמך בדעת השו"ע והאחרונים ולא כמנהג תימן הקדום. הוא ראה ברמב"ם את הפוסק העיקרי, כפי שהיה מקובל בתימן עד לספרו של ר"ד משרקי בשתילי זתים, אמצע המאה הי"ח.

מהרי"ץ, תלמידו העיקרי, הלך בשיטת סבו בתחילת דרכו, ואף פסק לעתים כדעות השו"ע, הקבלה וספרי האחרונים ולא כמסורת תימן הקדומה. בהמשך דרכו בשנת תקל"ו (1776) בערך, אירעה תפנית למהרי"ץ, והוא חזר בו גם משיטת סבו, והחל לתמוך בכל דרך אפשרית במסורת תימן הקדומה.

נפטר בצנעא בשנת תק"ט (1749). עפ"י מסמך שנמסר לי לפני מספר חודשים, ע"י הרב בן ציון צדוק מב"ב, כתוב בכתיבת מרי שלמה בן-יוסף צאלח - אחיו של מהרי"ץ ונכדו, כי מרי צאלח נפטר בכ"ד בכסלו תק"ט (1749).