All

פַלַה

באזור שבין צעדה לחידאן היו שבעה ישובים בהם חיו יהודים: אמלח, מגז, פלה, ערו, סאקין, ואדי אכואלד וסוק את'נין. בכל האזור חיו שלושים ושש משפחות, 69 נפש.

בכפר פלה חיו ארבע משפחות יהודיות: 7 גברים, 8 נשים, 4 בנות, 4 בנים. סה"כ 23 נפש.

צוק

יתכן ושם הישוב: סוק. עיין ערך.

שם הישוב צוק ידוע לי מכתב יד משנת תי"ג-1653. בשנה זו העתיק הסופר ר' אהרון בן אברהם מליחי קובץ בהלכות שחיטה: הלכות הרמב"ם, שו"ע, פירוש ועוד. בכתב היד קט"ו דפים.

בקולופון כתוב:

נשלמה זאת השחיטה... בארבעה בשבא דהוא שתה יומין לירח אדר שני שנת אתתקס"ד שנין לשטרי (תי"ג- 1653) במאתא אלצוק... ונכתבה על שם... אהרן בן אברהם המכונה אלמליחי.

צ'בוה

שם הישוב ידוע לי מספרו של ר' יחיא צברי, אשר סייר בתימן בתחילת המאה העשרים.

לא ידוע אם חיו יהודים בכפר, ומ"מ, סמוך לעלייה לא חיו יהודים במקום.

צַאַגַר

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות: 13 גברים, 12 נשים, 6 בנות וששה בנים.

בכל נפת נגראן היו 6 ישובים בהם היו יהודים: חצן, גורבה, מרטה, צחצ'ה, ואבו גבר, סה"כ 29 משפחות, 114 נפש. שם המשפחות: צאק, סהאון ושלואן.

בהתכתבויות בנושא העלייה בין הרב שלום מנצורה, המקורב ביותר לאימאם, לבין מנהיגי יהודי נגראן, בשנת תש"י-1949, הם מתארים כיצד שליטי סעודיה שדדו את כל כספם, וכי הקהילה היהודית בנכל נפת נגראן מנתה מאה וחמישים נפש.

עִרְיַאב

במחצית הראשונה של המאה העשרים סולטנות לוודר היתה אחת מתשע מדינות חסות של הבריטים בדרום תימן. בלוודר חיו יהודים בכפרים הבאים: דת'ינה, אמשעה, שהור, מנגלה, מדבר, עריאב, מרצץ, ועוד.

השלטון הבריטי החמיר את היחס ליהודים בזמן העלייה הגדולה לארץ, שכן לא היה פיקוח על השליטים המקומיים, וכאשר החלו גלי העלייה לארץ, ניצלו השליטים את המצב, כדי לשדוד את העולים ולהתעלל בהם. זאת לעומת שטח האימאם, אוהד היהודים, אשר לא איפשר להתעלל ביהודים. מכתב מיום שישי י"א בתמוז תש"ט-1949 בנושא זה פורסם בספר מן המיצר.

עַרַקֵה (עראקה)

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ערקה עשרים משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי סלימאן נהארי (מי שברך) שש ריאל, עמראן נהארי ריאל, יחיא נהארי שש ריאל, יחיא בן יוסף סאלם ריאל ורבע, סלימאן בן יוסף סאלם ריאל ורבע, עמראן בן יוסף סאלם, יוסף בן יוסף סאלם, סעיד בן סעיד שש ריאל, שמעון בן יעקוב שש ריאל, עמראן בן יחיא מסעוד שתי ריאל ורבע, מנס בן יעקוב, סאלם צורית ריאל ורבע, אברהם מסעוד ארבע ריאל, יחיא בן יוסף הארון שתי ריאל ורבע ויחיא בן אברהם מסעוד.

פיאת בני חואיה

לא ידוע אם חיו בכפר יהודים.

פְצִירָה

הידיעות הקדומות ביותר על הכפר הן משנת רפ"ד- 1524. בשנה זו העתיק הסופר ר' שלמה בן משה הלוי חשפי-רזקאני את משנה תורה לרמב"ם. כתב היד נעתק במימון ר' זכריה בן שלמה. כעבור עשרות שנים העתיק גם נינו ר' סעדיה בן יהודה בן משה בן שלמה בן משה הלוי רזקאני-חשפי את הלכות הרמב"ם. כתב היד השני הועתק במימון ר' משה בן שלום ובניו יצחק ויהודה.

בקולופון כתוב:

נשלם... אדר שנת אלפא ותמני מאה ותלתין וחמיש שנין לשטרי (רפ"ד-1524) במאתא אלפצ'ירה... נכתב... על שם זכריה בן שלמה... והכותב שלמה ברב אבא מרי משה הלוי בן עמרם הלוי בר' משה הלוי בר' שלמה הלוי אלחשפי אלרזקאני.

צַ'בֻר (צ'וּבאר)

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית שלושים משפחות בערך: סודמי, ושד'י, חדאי, הברי, מטרי, מתנה, דקו, קרוה הלוי, סעיד, ועוד.

בקהילה היה בית כנסת אחד גדול. חלק מהיהודים התפרנסו מחקלאות.

ביום שישי י' באייר תש"ח-1948 כתב מרי משה בן יוסף יתים, אב"ד של כ'ובאן, אשר שכן בכפר אג'וראן, כי. קיבל את סכום הסיוע, בסך ל"ב ריאל, לעניי נפת כ'ובאן, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל. הסיוע הגיע באמצעות חכמי צנעא. הכפרים המוזכרים בנפת כ'ובאן: אג'וראן, אצרם, צ'ובאר, מוראח ורצ'מה.

צ'הראת

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר צ'הראת שלוש או ארבע משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926) מפורטים שמות התורמים: מחבוב חבישי ריאל, בנו שלום חבישי ארבע ריאל, הגב' סלוה בת יוסף עזירי שלוש ריאל וכ'אדיה בת הארון שתי ריאל.

Pages

Subscribe to All