All

ביום שני י"ד בתשרי בקי"ז-תקס"ה-1806 נכתבה כתובה בנשואי יחיא בן יעקוב עוזירי וזהרה בת יוסף בן סעיד אלגהראני, "במאתא אלצ'בר דעל עינא דמיא אלנוקאעה מותבה". חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' יצחק בן אהרון ור' יחיא בן סלימאן.

ביום שני ח' בשבט תרי"ג-1853 נכתבה כתובה בנשואי דוד בן סעיד קרואני, אשר החזיר את גרושתו, תורכייה בת יוסף שהדחי (?). חתום ר' סאלם בן סלימאן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר פוקה, הנמצא ליד תרבה, העיר המרכזית בנפת חוגריה.

לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר צובאחה שתי משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: בנימין ערק ובניו שלום ויהודה שלוש ריאל וסלימאן ערק.

מרי משה ג'הסי מהישוב תנעם נשלח בתקופה זו ללמד תורה בישובים שונים, וביניהם בכפר לקמה שבנפת בני בהלול, וכן בכפר צובאחה, שם לימד את בניו של מרי שלום ערק.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלוש או ארבע משפחות, כולן ממשפחת ערק.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית מאתיים נפש, שלושים משפחות בערך. בקהילה היו שני בתי כנסת נוסח השאמי. היחסים עם המוסלמים היו טובים, והתפרנסו ממקצועות חפשיים כמו: חייטים, נפחים, בורסקאים, צורפים, ועוד.

רב הקהילה היה מרי ששון בן אברהם (שפירא), והוא אף שמש עאקל-ראש הקהילה ואחראי על גביית המס ויצוג הקהילה בפני השלטון. עמו שמשו בדיינות מרי חזקיה בן דוד ואביו מרי דוד.