All

צַבְיָא

בכל האזור של חוף ים סוף, במערב תימן, וכל שכן בצפון מערב תימן, כמעט ולא חיו יהודים, ולכן נראה, כי אף בכפר זה לא חיו יהודים.

פַתְחַה

עפ"י המסורת, פתחה הוא השם העתיק של העיירה סדה שבמחוז ירים. עיין ערך.

בשו"ת פעולת צדיק (חלק א' ס' קכ"ג ע' פ"ז) נשאל מהרי"ץ שאלה מיהודי פתחה, היא סדה, האם מותר לצאת מחוץ לתחום שבת בשוט עם מקל, כנגד בעלי חיים. לא ידוע שם השואל. תשובת מהרי"ץ שמותר.

בשנים אלו נמכר כתב יד בשנת בפ"א-תק"ל-1770 בישוב פתחה. תוכן כתב היד הוא דרשות אמרי שפר לר' נפתלי בן יוסף אשכנזי. כתב היד נעתק, עפ"י הערכה, במאות הי"ז או הי"ח. לא ידוע שם הסופר.

מסתבר, כי מקור משפחת פתיחי מכפר זה או מכפר לכמת אלפתח, או משניהם יחד.

פיוש

השם אלפיוש ידוע לי בהקשר לעליית הרב סעדיה חוזה בדרכו לעדן.

לא ידוע אם היה במקום ישוב קבע של יהודים.

פרז מקלט

הישוב פרז אלמקלט ידוע לי משנת תנ"ד-1694. בשנה זו העתיק הסופר ר' סעדיה בן שלמה בן סעדיה קיסי ספרים שונים בישובים: נסמי, סודה לצף, צ'אהרה, ועוד, במחוז ד'מאר ורדאע, ולכן נראה, כי אף ישוב זה נמצא באזורים שבין מחוזות רדאע וד'מאר.

כתב היד הוא שולחן ערוך טור יורה דעה. בכתב היד רצ"ח דפים, ונכתב במימון ר' דוד בן יצחק הלוי.

בקולופון כתוב:

נשלם... בשמונה עשר לחודש אדר בשנת אלפיים וחמש שנים לשטרות (תנ"ד-1694) במקום פרז מקלט י"ו, והכותב... סעדיה בא"מ שלמה בר' סעדיה... הידוע אלקיסי.

צבירה

בשנת שע"ט-1619 חיבר מרי ישראל הכהן מצבירה את הספר שארית ישראל, פירוש למדרש הגדול שחיבר מרי דוד עדני. מטרתו בפירוש היתה להוסיף את ספרי ימי הביניים, פלוסופיה וקבלה.

בשנת תר"ל-1870 סייר ר' חיים חבשוש באזור והעתיק כתובות עתיקות. הוא כתב בספרו, כי הגיע לכפר יחד עם יוסף הלוי, והיהודים קיבלו את פניהם "כפי יכולת מצבם". נער יהודי מצנעא, שהיה לו חמור, סמך על אנשי הכפר שישלמו את שכרו, והוא הדריך אותם בדרכם עד אזור שראע, ושם קיבלו את פניהם בבית הכנסת כמנהג יהודי תימן.

צַבוּל

בדורות האחרונים לא חיו יהודים בכפר, והוא היה חרב. בכפר נותר בית כנסת אשר היתה לו קדושה מיוחדת, ואף הערבים היו נזהרים בקדושת המקום.

עפ"י המסורת של זקני יהודי תנעם, יהודי הכפר מסרו את נפשם על קידוש השם, בזמן האימאם מנצור שר"י, אשר גזר גזירות קשות על היהודים באמצע המאה הי"ט, ולאחר שאולצו להמיר את דתם קפצו לואדי מתחת לכפרם.

צַ'אהְרֶה

הכפר צ'אהרה נמצא ליד בית אל צורימי, בית אלנוירה ודמת. בין דמת לצ'אהרה עובר נחל. מרחק של שעה וחצי הליכה.

שם הכפר ידוע לי לראשונה מכתב יד אשר העתיק הסופר ר' סעדיה בן שלמה בן סעדיה קיסי בשנת תנ"ב- 1692. סופר זה העתיק כתבי יד נוספים בשנים תמ"א- תס"ד (1681-1704), בישובים שונים, כמו: פרז מקלט, סודה לצף, ונסמי שבנפת אנס במחוז ד'מאר. הוא התפרנס, כנראה, מהעתקת ספרים.

באלצ'אהרה הוא העתיק סידור תפילה בשנת תנ"ב- 1692 במימון ר' שלום בן יוסף וגים. בכתב היד רע"ד דפים.

בקולופון כתוב:

עתארה

באזור מנאכ'ה היו ישובים בהם חיו יהודים, אך לא ידוע לי אם בכפר עתארה חיו יהודים.

צַאלַבַה

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר צאלבה שלוש משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יוסף סעיד מעלם ארבע ריאל, יחיא בן מרי יחיא הארון ריאל, וכן יוסף מעלם ריאל.

Pages

Subscribe to All