תכשיטים

ענק לצוואר

ענק זה נפוץ ברחבי תימן הכפרית, גרסאותיו מרובות ומעידות על חיוניותה של האומנות העממית. את השורות האופקיות שיצרו תליוני האורך חיברו לעתים בחוט כותנה, כדי למנוע אובדן, כך גם נפרס הענק על הצוואר והבטיח את כיסויו מטעמי צניעות. ענק חגיגי זה היה ממתנות החתונה, ככל שמספר השורות האופקיות היה גדול יותר, כך עלה ערכו הכלכלי, האסתטי והמאגי של הענק.

ענק לצוואר

ענק זה ייחודי ליהודיות צנעא, והוא פאר היצירה של הצורף היהודי, בה הפגין מיומנות גבוהה ביצירה של חלקים זעירים תלת-מימדיים בעבודת פיליגרן פתוחה (ללא רקע). הרשת המעודנת העניקה לו את שמו - לבה שבכ (=שכבה, רשת), (בהשוואה ללבה צפוף, פריט AHT.04.11). תכשיט יוקרתי זה, שמחירו 40-30 ריאל (טאלר אוסטרי) הוענק לכלה ע"י אביה או חתנה לקראת נישואיה, וסימן את מעמדה הכלכלי של העונדת. הכלה ענדה אותו בטקסי הקידושין והייחוד על הסנטר (מחובר לעטרת הפנינים הגבוהה), מה שהעניק לה מראה ייחודי (ראו תמונה 1) והבחין אותה מהכלה המוסלמית הצנעאנית.

ענק לצוואר

ענק זה אופייני ליהודיות מצנעא, ענדו אותו הכלה, היולדת והנשים באירועים חגיגיים. ענק מטיפוס זה (שורה עליונה נושאת תליוני אורך זהים שיוצרים שורות אופקיות אחידות) נפוץ ברחבי תימן, מוכר בשמות שונים ובגרסאות אחדות. בעוד שבאזורים מחוץ לצנעא לא היו הבדלים ניכרים בין טיפוסי הענק של יהודיות ומוסלמיות, הרי בצנעא העירונית אפשר להבחין בקלות בין ענק הלבה היהודי לזה המוסלמי. הבדלים אלו יש לייחס הן להתמחות שאופיינית למרכז צורפים גדול, כמו זה הצנעאני, והן להקפדה על ההבחנה בין בני הדתות במרכז תימן: הבחנה, שהייתה בשליטתו של הצורף היהודי שיצר את התכשיטים עבור יהודים ומוסלמים.

ענק לצוואר

תכשיטי האישה היו פארה, סימן למעמדה האישי והכלכלי, הדתי והאתני, למרכיביהם (משולש, רוזטה, אלמוגים, ענברים ועוד] יוחסו כוחות מאגיים להגנה מפני עין הרע ושדים ולמשיכת השפע האלוהי לבריאות ופוריות. מערכת התכשיטים החגיגית, הגדולה והכבדה נענדה בשבתות ובאירועים חגיגיים – אז יכלה להפגין את כל סימני מעמדה. אולם בימות החול ענדה האישה תכשיטים מועטים, במשקל נמוך יחסית, דוגמת ענק קטן-מידות וצנוע זה, המספק הגנה מאגית ומרמז למעמדה, אך נוח למילוי עבודות הבית, השדה ומלאכת היד. אפשר גם שתכשיט זה נענד ע"י נשים שמעמדן הכלכלי נמוך, או ע"י ילדות-נערות, שההידור היה אסור עליהן ושמור רק לנשואות.

ענק "מהודק לצוואר"

ענק חגיגי מפואר, ייחודי ליהודיות מצנעא. ענדו אותו נערות ונשים, וכן היולדת בטקסי הלידה. הוא היה אחד ממתנות החתונה שאבי הכלה רכש בכספי המוהר, ומשקלו הרב (עד 1 ק"ג) היה עדות למעמד הכלכלי הנכבד של העונדת. המיומנות הגבוהה של הצורפים היהודיים בצנעא ניכרת בפיליגרן ובגרנולציה המעודנים המעטרים את משולשי הקצה (תטאריף) המוזהבים והגדולים. במחרוזות הכסף, המפותלות במרכזן, קוביות מתומנות (מת'מנאת) וחרוזים מגרגירי כסף, המכונים תות, ע"ש הפרי המתוק, סגולה לחיים מתוקים ופוריים. 

ענק "מהודק לצוואר"

על המענקה ראו פריט (03. AHT. 11). למענקה תבנית אחידה אך היה גיוון בגודל הענק ובסוגי החרוזים. ענק זה קטן יחסית, ובו מאפיינים ייחודיים, לא רק משולשי הקצה מוזהבים, אלא גם החרוזים העגולים העשויים בעבודת חוט, ומחליפים את חרוזי תות מגרגירי כסף, לעתים פנינים החליפו את חרוזי הקוביות המתומנות.   

ענק פנינים

ענק הפנינים היה חלק ממערכת התכשיטים המפוארת של הכלה היהודייה מצנעא, שנקראה תשבוך לולו (קישוט הפנינים). הפנינים בעטרה הגבוהה שעל ראש הכלה, בתליוני הרקות משני צדי פניה, ובענק המענקה שנענד יחד עם ענק הלבה על סנטרה, יצרו מסגרת ששיוותה לפניה של הכלה מראה ייחודי בהשוואה לשכנתה הכלה המוסלמית. לובן הפנינים הבוהקות על ראשה רימז על תומתה.

לפנינו גירסה יחידה במינה של מענקה לולו, שכן מחרוזות הפנינים מאוגדות בחרוזי כסף מוזהב (בדומה לעקד מרגאן – ענק אלמוגים).  

עמודים

Subscribe to תכשיטים