גלוסקא (קורץ), שלום בן יוסף*

מרי שלום בן יוסף חיים גלוסקא (קורץ) נולד בעיירה סבלאן, הנמצאת במרכז מחוז חידאן, אשר בצפון תימן, בשנת תרכ"ו - 1866. בתחילת המאה העשרים היה רב הקהילה, שוחט ובודק כמקובל בתימן. הוא הכיר את התרבות האסלאם וכתב מכתבי בקשות למושלי המחוזות, ואחד מהם הוא מכתבו אל אבן אדריס בחג'אז. שילב תורה ועבודה כמקובל בתימן, והתפרנס מצורפות ותיקון כלי נשק.

הוא עלה לארץ בשנת תרס"ג - 1903, והתיישב בשכונת מחנה יהודה בפתח תקוה. הוא היה יו"ר ועד התושבים במחנה, אשר מנה שמונים וחמש משפחות וכמאתים ושבעים נפש. מאוחר יותר שמש רב רשמי של השכונה, משנת תרצ"א - 1931 ועד ליציאתו לפנסיה בשנת תש"ד - 1944, ובמקומו נתמנה מרי ישעיהו משורר.

היה בקי בנגלה ובנסתר, וקיים בבית הכנסת "התקוה" ע"ש האחים גלוסקא שעור קבוע בגמרא, הלכה וזוהר בשעות אחר הצהרים. בין המשתתפים היו: מרי מאיר צברי ור"ש כהן הרמתי, מזכיר התאחדות התימנים בישראל. מעשיו ודבריו לטובת העדה, אשר נאמרו ונכתבו בלשון מקראית, נזכרים בספרים לא מעטים.

אחד ממכתביו פורסם בספר סעי יונה, ועוסק באפלייה לרעה של התימנים במחנה יהודה לעומת האשכנזים במושבה פתח תקוה. הרקע לכך הוא מלחמת הבריטים בטורקים. בשנת תרע"ח - 1918 הדפו הבריטים את הטורקים צפונה מפ"ת, ובגלל הקרבה לגבול החליטו הבריטים לפנות תחילה את השכונות המזרחיות: עין גנים ומחנה יהודה, ובהמשך את המושבה עצמה. פינויה של המושבה פ"ת גרם להתרגשות רבה בישוב כולו, והוקם ועד הגירה לסיוע. הדבר גרם לרוגז רב בקרב הקהילה התימנית במחנה יהודה, אשר התקשו להבין, מדוע הם, שמצבם קשה, ואשר פונו ממחנה יהודה לא זכו לסיוע, בעוד שפינוי אנשי המושבה האשכנזים, אשר מצבם הכלכלי טוב יותר, זכו לסיוע. הם החלו לחשוד, כי פינוי מחנה יהודה לא היה מקרי, ולצד השיקולים הצבאיים היתה מעורבות של ועד המושבה, כדי להפטר מהם בדרך זו.

להלן נוסח המכתב אשר שלחו ועד הקהילה אל המשרד הארץ ישראלי, בכ' בתמוז תרע"ח (1918/6/30). חתומים: מרי שלום בן יוסף גלוסקא, יעקוב בן דוד רצאבי, דוד בן יוסף הברי, זכריה בן יפת עזאני ומשה גלוסקא*:

יום כ' תמוז תרע"ח

לכבוד משרד א"י שלום וברכה

שרי צבאות ישראל ראש גלות אריאל, העומדים בפרץ, ועובדים במרץ, אשר בית ישראל נכון עליכם בארץ, ויראה להם וגובה להם, העומדים על הפקודים, העוסקים עם הציבור לש"ש, אתה ה' תשמרם וכצנה רצון תעטרם כיר"א.

נודיע למעכ"ת אנחנו התימנים התקואים העלובים, אנחנו דורשים מכבודכם להתחשב עם המצב שלנו. ידוע לכם מה שעבר עלינו בזמן המשבר, בא המשטר החדש, קוינו לאור והנה חושך. הכריחו אותנו לעזוב את מושבתינו היפה, ונתגרשנו בעל כרחנו, אין אנחנו יודעים אם מפני סבות תכסיסיו או כפי מה שנודע לנו ממקור נאמן, כי זה היה ע"י מלשינות של בא כוח ועד פ"ת מאיר פילקוב שר"י, אשר אמר למושל הצבאי, שהוא יתנהג אתנו יותר רע מערבים, ומסר אותנו למאסר, והוציאו אותנו בבהלה ורעש, וגורשו אותנו בשוטים, ולא נתנו לנו לקחת צדה לדרך. הלחם היה אפוי, חפצנו מושלכים ברחובות ובשוקים, והבתים נשארו פתוחים והפסדנו ממון וגוף. גם כן ישנם ממנו שקבלו פצצות ואין דורש ואין מבקש. וכבודם יודע שאנחנו מהגרים, ואנחנו דורשים את זכותינו. אתם יודעים שאנחנו מטופלים בעלי משפחות. והנה אנחנו רואים כשבאה ההגירה של אחינו האשכנזים והנה הסדר אחר בשביל המהגרים, וגם כן יש השגחה אחרת. עכשיו אנחנו התימנים לא מבקשים לא נדבות ולא תמיכה רק בתור מהגרים מבקשים מכלת זל"ה. כמו ליתר המהגרים, ועזרה בשביל אי אלה שהם מחוסרי עבודה.

ברגשי כבוד ועד התימנים פ"ת מחנה יהודה

נאום שלום בן יוסף גלוסקא, נאום יעקוב בן דוד רצאבי, נאום דוד בן יוסף הברי, נאום זכריה בן יפת עזאני, נאום משה גלוסקא.

נפטר במחנה יהודה בי"א בתמוז תשכ"ד - 1964.