רדאעי, שלום בן יחיא*

מרי שלום בן מרי יחיא רדאעי נולד בשנת תרע"ב (1912), והוא בנו של מרי יחיא בן אברהם רדאעי (ע"ע קודם). הלך בדרכי אביו בלימוד תורה, בהנהגות, בלימוד תורה לתשב"ר, בכתיבת ספרים ובחיבורם, חיבור שירים ועוד.

בהיותו בן ט"ו שנים החל ללמד תורה לתשב"ר בכפר מהאצר. בשנת תרפ"ט (1929) החל לראשונה במלאכת הכתיבה והעתיק את הדיואן. בשנת תש"ד (1944) העתיק שוב את הדיואן עם פירושו של מרי עמרם קורח, הרב הראשי בצנעא, אך הצטער מאוד שבשנת תשכ"ו פורסם דיואן זה בירושלים ויוחס לאחרים. הוא אף כתב מחאה על כך. בשנה זו העתיק גם את ספר המוסר למרי יחיא אלצ'אהרי אשר נמצא בספריית י"ל נחום.

מרבותיו המובהקים ביותר הוא מרי רצ'א-רצון צארום. הוסמך לשחיטה ע"י מרי תנעמי מחכמי העיר מנאכ'ה ומצ'מאר הסמוכה, ובירושלים הוסמך ע"י מרי חיים חובארה ומרי שלמה צדוק.

אהב מאוד ללכת לכינוסי תורה בתימן ובירושלים, והיה רושם את כל דברי התורה החשובים ששמע מכל רב או דרשן. היה בעל חוש היסטורי מפותח, ובחיבוריו תיעד אירועים רבים ודברי תורה. אהב את השלום והתרחק מכל המחלוקות, ובמקום שאין איש היה דורש, מספיד ומנחם. רבים הכירוהו והעריצו אותו.

עלה לארץ בעלייה הגדולה, גר תקופה מסוימת במושב זנוח בפרוזדור ירושלים עם קהילת יוצאי מנאכ'ה, ולאחר מכן עבר לגור בירושלים בשכונת קטמון, תלפיות ובית ישראל. התפרנס בארץ מכתיבת ספרי תורה, ועפ"י דבריו כתב כ"ט ס"ת נוסף להעתקות ספרים. בשנת תשכ"ז הוציא לאור את ספרו של אביו.

מתורתו ידועים לנו הספרים הבאים:

א) @44תאניה ואניה@55 - קינות והספדים שחיבר וליקט. התחיל בכך בתימן אך רובם נעלמו. רוב ההספדים בספרו הם אלו שנכתבו על ידו בשנת תשל"ח. זהו הספר הגדול והחשוב ביותר של הספדים אשר חוברו ע"י חכמי תימן. שלוש קינות עוסקות בירידה הרוחנית של יהודי תימן בישראל, ופורסמו פעמיים ע"י חסידי סאטמר בירושלים בשנים תשי"א-תשט"ז, כדי לנגח את הציונות.

ב) @44ספר האסיף@55 - ליקוט ואיסוף חידושי תורה, פרשנות, הלכות, סיפורי מעשיות וכדומה, כפי ששמע מרבים מחכמי תימן בדור העלייה לארץ, ורובם משל רבו מרי רצון צארום. כתב הקדמה באייר תשל"ח.

ג) @44מערכי לב@55 - חידושים משל המחבר במגוון נושאים גדול, בדומה לספר האסיף, אלא שבספר זה רוב החומר הוא מקורי.

ד) @44דיואן@55 - העתיק דיואן וצירף אליו שירים רבים שחיבר.

כל תורתו פורסם ע"י כותב שורות אלו בשנת תשנ"ט.

נפטר בירושלים בכ"ד בניסן תשמ"ד (1984).