עמר, יחיא בן משה

מרי יחיא בן משה עמר היה מחכמי צנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ט. נולד, כנראה, בצנעא בסוף המאה הי"ח.

הוא חתום עם חכמי צנעא בחודש אלול שנת תקצ"ב (1832) בדיון המשפטי בענין ירושת עואץ, נושא אשר העסיק את בתי הדין בעדן ובצנעא, החל מתשרי תקע"ג (1812) עד שנת תקע"ד (1834). הוא חתום רק על התשובה משנת תקצ"ב (1832), ואיתו חתומים הדיינים והחכמים: מרי דוד צאלח הדיין, מרי יחיא כהן הדיין, מרי יחיא אביץ הדיין, וכן מרי אברהם עשרי, מרי אברהם יצחק, מרי שלמה צ'אהרי, מרי אהרן גיאת, מרי יחיא בן משה עמר, מרי יחיא בן שלמה חמדי, מרי עואץ מני ומרי סעיד בן מרי.

אולי הוא רבו של אותו חכם פלוני בן זכריה ניין, אשר בחיבורו לקט טוב משנת תרנ"ט (1899) מפנה לרבותיו מרי חיים יוסף שעתאל ומרי יחיא עמר.