עומיסי, יחיא בן שלום

מרי יחיא בן שלום עומיסי נולד בעיר רדאע, להערכתי, באמצע המאה י"ט. הוא אביו של מרי יחיא בן מרי יחיא עומיסי, הרב הראשי לרדאע בדור העלייה לארץ.

הוא שמש ראב"ד בעיר בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים. בספר משיב נפש שכתב בנו, מפורטים שמות הדיינים בעיר מבלי לציין את שנות פעילותם. הוא מופיע בשני הרכבים, ולהערכתי, שימש בהרכב הראשון משנת תרנ"ח (1898) עפ"י הסדר הזה: מרי אהרן שלום, מרי שלום צאלח חתוכא ומרי יחיא עומיסי. בהרכב השני, שלהערכתי, שימש משנת תרע"ג (1913) הוא מוזכר ראשון, ושימש ראב"ד בהרכב הזה: מרי יחיא עומיסי, מרי שלמה חתוכא ומרי צאלח בנימין.

בפסק דין מתאריך יום שישי י"ב בשבט תרס"ד (1904), הוא חתום שני, לאחר מרי שלום צאלח חתוכא - ראב"ד, ומרי שלום צאלח צ'אהרי דיין שלישי. לאחר הסכסוך בין משפחות אהרן וחתוכא בעיר היה פילוג בקהילה, ונוצרו שני הרכבי בית דין שונים. הרכב א' מרי שלום חתוכא, מרי יחיא מניה ודיין שלישי לא קבוע, והרכב שני מרי יחיא שלום עומיסי - ראב"ד, מרי צאלח בנימין ודיין שלישי לא קבוע.

בשלב מסוים תכנן לעלות לא"י עם כל משפחתו, אך יצא צו מהמושל כי מי שיצא לא"י דמו הפקר. תקופה מסוימת חי הוא ומשפחתו בישוב גובן, אך משפחתו חזרה לעיר רדאע.

מתורתו ידועים לנו חיבור בשם @44ליקוטי שושנים@55. לקוטים לתורה שבנו מרי יחיא השלים וקרא לו @44ילקוט רועים@55.

קובץ תשובותיו והתכתבויותיו עם חכמי צנעא פורסמו ע"י יהודה לוי נחום בספרו מכמנים. מרי יחיא עומיסי החתום בשנת תרמ"א (1881) הכוונה אליו, ולא לבנו שעדיין לא נולד. נפטר בעיר רדאע במגיפה של שנת תרפ"ח (1928), והוא הראשון שנפטר במגיפה זו. לאחר כן עברה משפחתו לגור בישוב גובן.