מוּדַאן
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יחיא בן סלימאן ובנו מוסא שלוש ריאל, יעקוב לבי שתי ריאל ורבע, יצחק לבי שתי ריאל ורבע, אברהם לבי שתי ריאל ורבע, מרי דאוד בן עואץ' קעטבי חמש ריאל ורבע, הארון סלימאן ומוסא בני סאלם קעטבי, מרי יחיא בן יוסף ובנו יחיא שתי ריאל, מרי דאוד בן סעיד ריאל ורבע, יוסף בן סעיד שתי ריאל, מרי סעיד בן יוסף, מרי הארון בן יוסף, יחיא בן יוסף, יעקוב בן סעיד ריאל, סלימאן בן דאוד שתי ריאל, סאלם בן סעיד שתי ריאל, מוסא בן יוסף ריאל ורבע, דאוד סעואני ריאל ורבע, סאלם שוכר ויוסף לבי.*
חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי דוד בן עואץ' קעטבי, מרי יחיא בן יוסף, מרי דוד בן סעיד, מרי סעיד בן יוסף ומרי אהרון בן יוסף. רב הקהילה: מרי יחיא בן סלימאן.
נותרה בידינו כתובה אשר נכתבה בשנת תרע"ב-1912 בנשואי סאלם בן סעיד וסעידה בת יוסף. חתומים מנהיגי הקהילה: רב הקהילה מרי יחיא בן שלמה- סלימאן, ומרי יעקוב בן דוד. מרי יחיא בן שלמה חתום גם על פסק דין העוסק מכירת בית בשנת תרפ"ח-1928 ליחיא אתירם.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים ושתיים משפחות בערך: 44 גברים, 56 נשים, 25 בנים, ועשרים ושבע בנות.