מַנִיה, יחיא בן יחיא*

מרי יחיא בן יחיא מַנִיה נולד בעיר רדאע בשנת תר"ל (1870). למד תורה אצל אביו וחכמי העיר רדאע. ר"י צוברי מת"א העיד עליו, שהיה תלמיד חכמים גדול, ובקי גדול בש"ס.

בשנת תרס"ג (1903) עלה לארץ ישראל עם אחד מראשי קהילת יהודי עדן. למד בחברתם של מרי אברהם נדאף ומרי חיים עראקי בירושלים. לאחר שנת תרפ"ד (1924) חזר לתימן לעיר רדאע, ושימש דיין ומראשי הקהילה היהודית ברדאע. עלה לארץ שוב בעלייה הגדולה בשנת תש"ט (1949), וחי שש שנים עד לפטירתו.

מצאתי את חתימותיו בירושלים בשנת תרפ"ד (1924) על שטר העוסק במכירת קרקע וספרים. חתום יחיד. בשנת תרצ"ו (1936) הוא חתום עם חברי בי"ד רדאע ונכבדי הציבור על תקנה, שהשוחטים יהיו כפופים ישירות לבי"ד, וכי יש לשלם מס לקופת הציבור בשם @44תָּדֶיר@55. החכמים החותמים עמו: מרי שלמה בן מרי שלום חתוכא, מרי יחיא עומיסי ומרי יחיא מניה.

בשנת תש"ו (1946) הוא חתום על פס"ד בנושא רכוש של כת"י, וחתומים: מרי יחיא עומיסי - ראב"ד, מרי יחיא מניה ומרי סעדיה שלום יחיא יוסף. בשנת תש"ח (1948) הוא חתום עם מרי יחיא עומיסי - ראב"ד, ומרי סעדיה שלום על אישור קבלת כספי הסיוע לעניים אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל.

ניתן להסיק, כי שימש דיין שלישי בבי"ד רדאע לא יאוחר משנת תרצ"ו (1936). לפני שנת תש"ו (1946) שימש דיין שני, לאחר שנפטר מרי שלמה חתוכא. בסכסוך בעיר רדאע בין משפחות אהרן וחתוכא והפילוג שחל בקהילה, הצטרף לבי"ד בראשות מרי שלמה חתוכא.

נפטר בשנת תשט"ו (1955) בישראל.