אלשיך, רפאל בן שלום*

מרי רפאל בן שלום אלשיך הלוי נולד בצנעא בי' באב שנת תרמ"א (1881). למד תורה אצל אביו בכניס אלשיך, ובהמשך אצל ר' לוי חמדי, מחנך דגול שהנהיג סדרי לימוד חדשים כגון: חלוקה לכתות, ישיבה על גבי ספסלים ועוד. הוא היה מומחה בשירה ומעולי ירושלים בשנת תרנ"ה (1895).

בגיל חמש שנים התייתם מאביו וחונך ע"י דודיו ומשפחתו. עסק בלימוד תורה בלילה, וביום התפרנס ממלאכתו - שזירת חוטי כסף לרקמת המלכים והשרים, מלאכה מיוחסת שעברה במשפחה מדור לדור.

בשנת תרס"ג (1903) פקדה את תימן בצורת קשה, ולאחר שאחיו הגדול נפטר מרעב ברח לעדן לבדו חסר כל. בעדן עבד בביח"ר לסיגריות, ולאחר זמן קיבל מכתב מדודו ר' שלום בן יוסף אלשיך, ועלה לגור בירושלים בו' בתמוז תרס"ה (1905). למד תורה עם דודו והתפרנס מכתיבת ספרי סת"ם. התפלל בבית הכנסת הספרדי שבחצר משה גרג'י בשכונת הבוכרים בירושלים במבטא תימני ובמנגינה ספרדית, ובלילות היו לומדים תורה בצוותא. מחברותא זו יצאו מספר מנהיגים.

היה מחנך דגול ולימד תורה לילדים. כאשר ראה שמצב עולי תימן בישראל קשה, נוצלו לרעה, זכו ליחס משפיל ומעליב מצד הממסד הציוני, ואף הארגונים של הקהילות הספרדיות והאשכנזיות לא סייעו כמעט ליוצאי תימן, החל לעסוק בצרכי ציבור. שימש נציג התאחדות התימנים בירושלים במוסדות השונים, ציר בקונגרס הציוני הי"ט ועוד. הוא שימש גם כמנהיג ודיין בקהילה, והוא חתום גם על פסקי דין ושטרות כגון שטר משכנתא ביפו בשנת תרע"ט (1919) עם ר' אברהם עוזרי. לכבודו יצא ספר זיכרון בת"א תשכ"ב ע"י יהודה רצהבי ויצחק שבטיאל.

משנת תשי"ב (1952) נבחר לרב הראשי ליוצאי תימן באזור ת"א, ושימש בתפקידו עד לפטירתו.

נפטר בת"א בחודש תשרי תשי"ח (1957).