All

דמתי, יעקב בן עואץ

ר' יעקב בן עואץ דמתי היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר עותמה, שבגבול מחוז בעדאן, באמצע המאה העשרים.

הוא ידוע מתוך מכתבים ששלח בשנת תש"ו (1946) אל שליח העלייה חיים צדוק. באחד המכתבים, מכ"ד בטבת תש"ו, הוא כותב, כי קיבל סכום כסף של עשרה ריאל לצורך לימוד תורה לתשב"ר, ומבקש סיוע נוסף. במכתב נוסף, מד' באדר ב' תש"ו, הוא מאשר קבלת עשרים ריאל. הוא חותם את מכתבו "יעקב בן עואץ דמתי מלמד בעיר עותמה ע"א".

דמתי, עובדיה יוסף

מרי עובדיה בן יוסף בן עובדיה דמתי היה דיין, מורה הוראה, ורב הקהילה בישוב אלחדד שבדרום תימן בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ. הוא מתאר את הקשיים שהיו ליהודי המקום, כיצד שיך הכפר היה מראשי העושקים והמלסטמים את היהודים. הוא מספר עוד, כי לאחר רצח האימאם יחיא בשנת תש"ח (1948) שהיה אוהב ליהודים, התסיס השיך את המוסלמים להתנפל על ביתו ולשדוד את ביתו ואסמי התבואה. הוא הרגיע את ההמונים המשולהבים שצרו על ביתו באישון לילה, ותוך כדי כך הזעיק ארבעה שבטים מוסלמיים שיבואו להגן עליו מפני הפורעים.

עלה בעלייה הגדולה לארץ והתיישב באלקוביבה, שם שימש מרי ומנהיג קהילה.

לא ידוע מתי נפטר והיכן.

הזמי, יחיא בן אהרן

ר' יחיא בן אהרן הזמי העתיק דיואן בשנת תרס"ד (1904). לא ידוע מקומו, ויתכן כי מקומו מהישוב בית עד'אקה שבמרכז תימן ממערב לצנעא. בדיואן ל"ו דפים, ובו פיוטים ושירים בעברית ובערבית. בראשו מפתח שירים שחלקו קרוע. פירוט השירים מופיע בספרו של יוסף טובי.

"הכותב... יחיא בן אהרן אלהזמי יצ"ו... שנת @44ב@55רכה @44יה@55יה (לשטרות, תרס"ד - 1904)".

ואולי הוא מרי יחיא בן אהרן הזמי, חכם מהישוב בית עד'אקה שלמד תורה בחברת מרי דוד מזעקי, רב העיר, ובהמשך למד עם ראב"ד מרי ישראל עוזרי, ואשר נפטר מספר שנים לפני העלייה הגדולה לארץ.

היטלי, נתן

מרי נתן היטלי היה ראב"ד בישוב כ'זיעה שבמחוז שרעב בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים. הוא נולד, להערכתי, במחצית השנייה של המאה הי"ט במחוז שרעב. הוא הסמיך את מרי סעדיה חוזה, מחבר הספר החשוב ביותר על יהדות שרעב, לשוחט ובודק ורב, בשנת ברמ"ז לשטרות (תרצ"ו - 1936). מרי סעדיה חוזה הוסמך גם ע"י חכמים נוספים בשרעב כמו מרי שלום סעיד חדה - ראב"ד שרעב, מרי יעקב יהודה - אב"ד גבל חבשי, מרי חסן יעקב - ראב"ד מורבעה, ומרי חיים יחיא סנואני - אב"ד סנואן. כל החכמים הללו נפטרו עוד בתימן פרט למרי חיים סנואני.

נפטר לאחר שנת תרצ"ו (1936), אך קודם לשנת תש"ח (1948).

החזן, שלמה בן ישועה

ר' שלמה בן ישועה החזן העתיק את הספר מרשד אלכאפי לר' תנחום הירושלמי בשנת רכ"ג (1463). לא ידוע מקומו.

בכה"י רל"ג דפים עם הערות בשוליים. בסופו שיר תפילה למורה נבוכים, הפותח במילים "שמות ספרי תעודה", המיוחס לר' תנחום הירושלמי. הספר נכתב במימון פלוני שהיה רשום בקולופון, אך שמו נמחק.

בקולופון כתוב:

"נשלם בירח סיון שנת א' תשע"ד לשטרות (רכ"ג - 1463) והכותב קטן ישורות שלמה בר אבא מרי ישועה זצ"ל בר... שלמה החזן".

הבא, יחיא בן שלום

ר' יחיא בן שלום הבא היה ראש קהילת יהודי אלנבאת שבמחוז חימה במרכז תימן בסוף המאה הי"ט או בתחילת המאה העשרים. הוא מוזכר בפירוש לאבות אור לישרים שחיבר מרי אברהם בן משה ערוסי. ר"א ביקר וסייר בישובים רבים בתימן, והוא מתאר את הקהילה היהודית כעניים, ולמרות זאת היו ידועים כמכניסי אורחים: "לא ראיתי כהנה בכל ארץ התימן לטובת עין בצדקה, והיו מספרים בשבחם ובטובתם כל עובר ושב".

הוא התארח אצל מר' יחיא חודש ימים ועסקו יחד בלימוד תורה.

הבא, יחיא

מרי יחיא הבא היה מרי הישוב חג'רה באזור הרי חראז שבמרכז תימן בשנת תרי"ט (1859). הוא ידוע מתוך דברי ר' יעקב ספיר שסייר בתימן בשנה זו. הוא כתב, כי הישוב היהודי היה מחוץ לישוב של המוסלמים, ובו כשישים משפחות של יהודים, והתפללו בבית כנסת אחד שצר מלהכיל את כל המתפללים.

הברי, שלום בן יחיא

ר' שלום בן יחיא הברי היה מנהיג בקהילה היהודית בעיר ירים שבמרכז תימן סמוך לעלייה הגדולה לארץ. הוא חתום יחד עם חכמי העיר ומנהיגיה, ביום רביעי, ג' באייר תש"ח (1948) על אישור חלוקת כספי הצדקה לעניים, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל בראשות זכריה גלוסקא באמצעות חכמי צנעא: מרי משה יחיא יצחק הלוי, מרי יוסף שמן ומרי יוסף קורח. סכום הצדקה הוא ל"ב ריאל. חתומים עמו: הדיין מרי חיים קאפח, מרי חיים יתים, מרי שלמה ג'מל ועוד.

Pages

Subscribe to All