All

אַחְזוּק

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית עשרים משפחות בערך. שם המשפחות: סעדד, וחשן, מקטרן, כ'אוי, ערגה ועוד.

אַחְיוּג (אחיוק)

מצד מזרח האזור מוקף גבעות, מצפון שטח משורי עד בואכה מוזע, מהלך עשר שעות הליכה. ממערב מישור עד חוף הים, מהלך שש שעות הליכה, ומדרום מישור עד בואכה באב אלמנדב, הנקרא שער הדמעות.

רוב יהודי חוגריה היו צורפי כסף, ולכן נאלצו לנדוד, ואף להקים ישובים זמניים בתקופת עבודתם, המכונים "מעזבין". בחגים הגדולים בחדשי ניסן ותשרי היו חוזרים אל משפחתם. מסופר על יהודי בשם שוכר אלבוראמי שהיה "מעאזב" עם עמראן יהודה באלחיוג, והמוסלמים העלילו עליו, כי הוא מנהל רומן עם ערבייה מקומית. הוא נאסר ונשלח לתעיז, שם עונה והומת.

אַחְכוּם

הכפר ממזרח לתרבה, העיר המרכזית של חוגריה, לכוון עדן.

לא ידוע אם היה ישוב קבע של יהודים במקום.

אַחְלַאל

אזור יהוד מכלאף הוא אזור הכולל את הישובים: עאתין, צייח ואחלאל.

ישוב יהודי בכפר ידוע לי מסוף המאה הי"ט. ר' חיים חבשוש כתב בספרו קורות ישראל, כי בשנת תרנ"ג-1893 הגיע לכפר משיח השקר יוסף עבד האל. הוא ניצל לרעה את מרי יחיא אלכ'בל, ושכנעו לקחת בערמה את תכשיטי הנשים והבנות, בטענה, כי הנשים היהודיות דומות כביכול לנשות הגויים, וכפרתן בזאת שימסרו לידיו את כל התכשיטים.

בשנת בר"ח-תרנ"ז-1897 היתה שנת בצורת, ומרי שלום קורח גלה מצנעא לאחלאל, גר אצל מרי יחיא אלכ'בל, ובביתו לימד תורה לתנוקות של בית רבן.

אַכְּמַה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית שלושים משפחות בערך. שם המשפחות: כהן, שמחי- הלוי, צבי, מסייל, שאמע, באסל, עמראן, שוכי, חדאד ועוד.

מצאתי שני כתבי יד אשר הועתקו בכפר אכמה במאה הי"ח, ולא ידוע לי האם מדובר בכפר זה או בכפר אכמה שבקרית שעב, עיין ערך הבא.

כתב היד הראשון הוא פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם, אשר הועתק בשנת תקנ"ו-1796, כנראה. הסופר הוא ר' דוד בן עודד, ונכתב במימון ובהזמנת ר' יוסף בן עואץ'.

כתב היד השני הוא קובץ בהלכות שחיטה לרמב"ם עם שרח-פירוש בערבית, וקונטרס שערי קדושה למהרי"ץ.

אַכַאם אַנוּב

ידוע גם בשם אכמת אנוב.

בשנת תר"ן-1890 חיו יהודים בכפר. שם הכפר ידוע לי מתוך כתב הרשאה לשחיטה אשר נתנו חברי בית הדין ביום שני י"א באייר תר"ן-1890 לר' חסן בן מרי יעקב יחיא. חברי בית הדין: מרי רצון בן רצון, מרי יוסף מורי הכהן ומרי שחר צ'רב. כתב ההרשאה ניתן במעמד יהודי הישוב: "כל זה היה במעמד העם ק"ק יהודי אכאם אנוב יע"א".

הקהילה היהודית הושמדה בתחילת המאה העשרים ממכת הדבר, והנותרים עברו להתגורר במקומות שונים. מ"מ, בדור שלפני העלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, אלא מעט משפחות מוסלמיות.

אכאת אלקדן

שם הישוב ידוע לי מכתב יד אשר נכתב בשנת שע"ז- 1617. בשנה זו העתיק הסופר ר' סעדיה בן נתן הלוי את פירושו של ר' נתנאל בן יצחק להלכות שחיטה משנת רכ"ה-1465, וקובץ בהלכות שחיטה וטרפיות. נכתב במימון ובהזמנת ר' אהרון בן סעדיה תאם. לכתב היד צורפו כתבי יד נוספים.

בקולופון כתוב:

נשלם זה הפירוש יום שני דהוא עשרין ושתה יומי בירח ניסן שנת אתתקכ"ח שנין לשטארי (שע"ז-1617) במאתא אכאת אלקדן תצדי ותחרוב וירושלם תתבני ותשתכלל בעגלא ובזמן קריב אמן נצח סלה ועד. והכותב סעיד בן נתן הלוי, אלהים ימחול לי על כל מה ששגיתי...

אַכ'דוּד

בעבר היה הכפר מיושב ביהודים רבים. סמוך לעלייה הגדולה נותרו שרידי חורבות בתים, כלים שונים, בית קברות יהודי ועוד.

לא ידוע מתי ועל איזה רקע פסק הישוב היהודי מהמקום. ממשלת סעודיה גידרה את המקום ושומרת עליו כעל אתר היסטורי לאומי.

אַכַּדַכֵּד

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות, משפחות דמרי וחיים.

אַכְּמַת בנֵי מַנצוּר

העיירה שכנה על ראש ההר, והיתה מיושבת כולה ביהודים בלבד. לידה נמצא הכפר דאר סעיד, שם שמש רב הקהילה מרי אריה משולם-מסלם בן יחיא וחש.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה חמש מאות נפש בערך, כמאה משפחות. לקהילה היה בית כנסת אחד גדול.

שם המשפחות: מצרפי, כותה, שרעבי, נגאר, כהן, טרם, בשארי, דערי, מצינע, נובה, סרגן, צררי, סייג, גבלי, צנעאני, אבדר, כיאל, צעירי, קוזחי, שייך, מחפוד, יעקב, הרון, מנחם, עווד, אברהם, סעיד, מסלם, חסן, סאלם, יחיא ויוסף.

רב הקהילה סמוך לעלייה היה מרי אהרון בן יעקב מצרפי, אשר נולד בשנת תרכ"ח-1868, ונפטר בכ"ו במרחשון תשל"א-1970.

Pages

Subscribe to All